לפני 15 שנים. 21 בספטמבר 2009 בשעה 11:28
"זיו הדרי מתבקשת להגיע לחדר הקבלה." רעם קולה של דינה, מזכירת מנהלת הכלא במערכת הכריזה של נווה תרצה.
"מי אמורה להגיע?" שאלה זיו את מלי, שותפתה למשמרת.
"נדמה לי שיש איזו אסירה חדשה, דקרה מישהו, רצחה אותו, אנה אערף, נראה לי שזותי אחת קשוחה, שיהיה צריך לשמור שלא תעשה בעיות."
"איזה בעיות, בלילה כולן בוכות שהן רוצות הביתה." צחקה זיו והחלה צועדת נמרצות לכיוון חדר הקבלה.
"תגידי לה שתיזהר למה הסוהרות פה יכולות להיות האימא שלה או השטן." צעקה אחריה מלי.
בחדר הקבלה חיכו לה כבר זוהרה מהליווי של אבו כביר ולצדה האסירה החדשה.
"אה כפרה, מה העניינים?" נישקה זוהרה בחום את לחייה.
"סבבה ממי, איך הבעל והילדים?"
"את יודעת, אני יוצאת מהכלא אל הכלא..." צחקה זוהרה, "בואי כפרה, תחתמי לי פה... ופה, למה אני חייבת לרוץ לקחת את משה מהגן לרופא, התקשרו להגיד לי שהוא משתעל פתאום."
"מה הוא חולה? מה יש לו?"
"איזה חולה, הילד שלי עבריין צעצוע, נראה לי שהוא פשוט רוצה לשבת בבית ולראות רובוטריקים, אבל אני לא לוקחת סיכונים. שיקבל תרופות וישכב על הספה מכוסה." ענתה זוהרה.
זיו חתמה על הטפסים.
"יאללה רוצי ממי, אל תדאגי, האסירה שלך בידיים טובות."
"תבואי בשבת לג'חנון." נישקה אותה זוהרה, "ויאללה, עפתי מפה, האסירה שלך."
"בטח שאבוא, ביי ממי." חייכה זיו.
מיד כשדלת הברזל נסגרה מאחורי גבה של מלי, פנתה זיו להביט באסירה החדשה.
היא הייתה גבוהה, כ-173 ס"מ, שערה שחור, מתולתל וארוך, גופה אתלטי ועיניה הירוקות הביטו בזיו במבט שקט ומחויך.
"איך קוראים לך?"
"שי זילבר."
"על מה את יושבת?"
"הריגה."
"את מי הרגת?"
"איזה בן זונה שתקף את החברה שלי וניסה לאנוס אותה."
"אז למה לא זיכו אותך על הגנה עצמית?"
"הוא מת מזה שחתכתי לו את הזין. השופט החליט שזה קצת חרג מהגנה עצמית רגילה."
זיו עיינה במסמכים שהושארו אצלה על ידי זוהרה.
"בכל זאת התחשבו בך, קיבלת רק חמש שנים... בניכוי שליש את בחוץ אחרי שלוש וחצי."
שי חייכה.
"זה עדיין אומר שלוש וחצי שנים בכלא. יש לי הרגשה שהזמן לא ירוץ לי פה. מהצד השני, אני בטוחה שאוכל להוציא כתבות נפלאות לעורך שלי על חיי האסירות."
"את עיתונאית?" שאלה זיו.
"כולן מכירות אותי כאן." ענתה שי, "על כולן כתבתי כשהן עוד היו בחוץ."
"אז את מכירה את הנהלים." ענתה זיו, "אני צריכה לבדוק את החפצים שהבאת אתך ובתוכך, שאת לא מבריחה סמים או נשק."
"בדרך כלל זו אני שמבצעת בדיקות חודרניות." צחקה שי, "אבל תמיד יש פעם ראשונה."
היא הניחה את התרמיל שלה על הדלפק, פתחה אותו, והחלה להוציא את תכולתו.
"את הבגדים את יכולה לשמור." עברה עליהם זיו במהירות, "אצלנו הבנות מסתובבות בבגדי רגילים, אבל מה זה?" היא החזיקה בידה סטרפאון אותו הוציאה מהתרמיל.
"זה הזין שלי ממי, את אמורה לזהות זין כשאת רואה אחד." ענתה שי.
"את לא יכולה להכניס זין לכלא." צחקה זיו.
"אני מאוד קשורה אליו." ענתה שי.
"נשמה את בכלא, מה נראה לך? הבנות פה עושות ביניהן סקס אבל בשושו... אף אחת לא יכולה להכניס זין."
"אז תשמרי לי אותו." חייכו עיניה של שי אל זיו בירוק שהעמיק, "אבל אני רוצה שאת תשמרי לי אותו אישית."
"אני אשמור לך אותו עד שיבואו לבקר אותך ואז שייקחו אותו." מלמלה זיו, מובכת פתאום.
"נדבר על זה בהמשך." ענתה שי, "ועכשיו בואי נגמור עם הבדיקה."
היא הזדקפה והחלה מסירה מעליה את הבגדים. זיו התמקדה בבדיקתם וניסתה להתעלם מהגוף החטוב שנחשף לפניה. שי לא התנהגה כמו אסירה רגילה שמגיעה לכלא. הביטחון העצמי שלה והחיוך הטיזרי, גרמו לזיו להרגיש מבוכה עצומה.
היא סיימה לבדוק את הבגדים והביטה בשי.
תמירה וחטובה היא עמדה מולה עירומה ושלווה, ידיה מונחות על מותניה, שדיה מלאים וכל גופה חף משיער.
זיו בלעה את רוקה.
"אני צריכה שתישעני על הדלפק ושתפתחי את הישבן שלך מולי כדי שאבדוק אותו."
"תחדרי לאט מותק, בדרך כלל זו אני שנכנסת לחור ההוא אצל נשים שפותחות אותו בפניי." חייכה שוב שי.
לזיו היה נדמה שהיא מביטה בפנתר בתנועה. שי חצתה את החדר הקטן, פישקה את רגליה הארוכות, הושיטה את ידיה לאחר ואחזה בישבנים, פוערת את עצמה מולה ומביטה לאחור, ישר לתוך עיניה.
זיו נגשה ולקחה את חומר הסיכה. היא הייתה מודעת לעובדה שידיה שאחזו בקופסה הקטנה רועדות מעט. היא מעולם לא פגשה אף אחת שדמתה לשי.
"לאט מותק, אני יודעת שאת מתרגשת..." לחשה לה שי כשאצבעותיה נגעו בפתח ישבנה.
זיו לא יכלה לענות. בעדינות היא מרחה מהחומר בפתח פי הטבעת של שי, ואז החלה מחדירה לתוכה את אצבעה.
"את עושה את זה כמו מומחית אמיתית." עודדה אותה שי.
זיו כבר לא ממש התעניינה בבדיקה. כל חושיה התרכזו בגוף היפהפה שנמתח לרגע ואז נרפה. בפעם הראשונה מאז נכנסה לתפקיד, היא יכלה לחוש במתח מיני מענה שהתפשט בחדר.
"הכול בסדר." מלמלה זיו והחלה מוציאה את אצבעה.
שי התרוממה, סובבה אליה את ראשה והעניקה לה חיוך שנדמה היה לזיו שהוא חיוכה של חיה טורפת שמביטה בטרפה.
"אני חייבת לך..." אמרה שי.
זיו נשמה נשימה עמוקה וניגשה להסיר את הכפפות ולרחוץ ידיים.
"תתלבשי בבקשה, ואקח אותך לתא שלך."
המשך יבוא... אם תבקשו יפה... 😄
