באחת נרדמתי תשושה ובשלוש וארבעים התעוררתי כדי ללכת להשתין. ככה זה כשעייפים מדי כדי לבצע את הפעולה הפשוטה הזו לפני השינה.
התעוררתי אבל לא הצלחתי לחזור ולהירדם.
עטופה בפנטזיות עליה דמיינתי ודמיינתי עוד קצת, ועוד... והרגשתי איך השינה הולכת ומתרחקת ממני.
ואלה לא פנטזיות שאפשר לסיים באוננות. הן חיות מדי, כאלה שגורמות לכל מ"מ בגוף להרגיש בכמיהה. ואז הן הופכות לפנטזיות אחרות, שלפעמים אין בהן מין אלא רק מהיחד שלנו.
ככה עד חמש ועשרה. אז התעצבנתי עליי בפנטזיה והודעתי לי, שאם לא אירדם - לא אתפקד.
אז נרדמתי - בקושי.
לפני חצי שעה התעוררתי - בקושי.
המון הודעות SMS כבר מאחורינו הבוקר. היא משדה התעופה ואני מהמיטה עם הסדין הסתור מהלילה. הודעות של רעב הדדי ורצון שהשעות עד הלילה יחלפו כבר.
מחר, אחרי שהיא תישן הלילה, נתחיל לממש את כל מה שפונטז לחוד - יחד.
תמיד הייתי אחלה זיון (וזיון מדהים גם. כן, אני מעידה על עצמי והמדליות שהגיעו סוף סוף מסייעות לי בעדות), אבל מדהים לגלות כמה התחושות הלא טובות שהיו לי עם הגוף שלי הגבילו אותי. פתאום אלה פנטזיות שלא העזתי לפנטז שאעשה למישהי. מקסימום פינטזתי שיעשו לי כדי להדליק אותי. אבל עכשיו, כשהבטחון במראה גדל, הן מצטרפות לארסנל המיניות שלי.
לא אני לא מגלה טרם ביצוע. מה השתגעתי? האישה שלי קוראת כאן קבוע :)
לפני 17 שנים. 6 באוגוסט 2007 בשעה 6:38
