הבלוג של השולט אור

עד אז...
פגישה כואבת עם השרינקית...
ארוחת צהריים כיפית עם חברה...
ואת כל הזמן אצלי בראש.

החיוך שלך, התלתלים שלך, הצחוק שלך, הגניחות שלך, המילים שלך... כל מה שהוא את וזורם לי בדם בקצב מלהיט.

ובעוד חמש וחצי שעות אאסוף אותך משדה התעופה ותהיי עייפה כל כך אחרי אחת עשרה שעות טיסה, אבל עדיין החיוך ששמרת בשבילי יאיר את פנייך ואת נשמתי.

עד אז אעבוד ואולי אכתוב עוד פרק ברומן זול. אבל כל הזמן תהיי לי בראש, ולא בשוליים אלא בקדמה, חיה ומחכה לפרוץ מהמחשבות למציאות של החיבוק שלנו.

יפה, תמה, זכה וחושנית שלי,
אני אוהבת אותך. פשוט אוהבת אותך נשמתי.
אשתי שלי.
רק עוד קצת ואת איתי.