הבלוג של השולט אור

כמה רבנו בו וכמה אגו דחסנו לתוך המריבות הללו.
יכולנו למלא היכל שלם באגו של שתינו.
יכולנו אפילו למלא את האיצטדיון של טדי באגואים שלנו.
ואגו של שתי דומיות... יכול להיות עניין מסוכן.

כמה שהתגעגענו ככה רבנו. כמו שתי מטומטמות,
שמעדיפות לבזבז את יום האיחוד שלהן בפירוד.

לפחות התעשתנו.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך,
ואני לא יודעת מה היית עושה בלעדיי.
אנחנו יודעות להתנהג כמו שתי פרדות עיקשות לפעמים.

אבל די. אני לא מוכנה לשמוע יותר ציוץ של מריבה.
וגם לא להשמיע.
מחר בבוקר ניפגש ליום חדש.
ואני נשבעת שאעמיד בפינה, את הראשונה משתינו שתדמיין מבט חשוד בעיניי השנייה או בעיניה שלה.

מחר יהיה הריוניון המובטח.
די לבזבז את האהבה שלנו על דמעות כאב וזעם.

שתי מפגרות, בחיי.
אני אוהבת אותך. :)

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני אוהבת אותך יותר מדי.
לא נורמאלי לאהוב כל כך אפילו אצלי, שאף פעם לא התהדרתי בייתר נורמאליות.
מפחיד לאהוב בעוצמה הזו, כשבשניות עוברים מאופוריה ליאוש ומשקט לזעם מטורף.
אני יושבת כאן, מותשת מהיום שהיה.
כמה אנרגיות הולכות לנו על הכעס, על להיפגע, על לאהוב עד שנאה לפעמים.
על לשנוא את חוסר האונים שמרגישים כשחשופים כל כך באהבה לפגיעה.
ועדיין, לא הייתי מוותרת על מאית מהתחושות שאת גורמת לי לחוש.
אני אוהבת אותך אשתי.
ואמשיך ואוהב גם אם ניפרד ונחזור עוד מאות פעמים.
אין לנו טבעות שהוחלפו ואנחנו לא חיות באותה הדירה.
הלילות המשותפים שלנו נדירים ותמיד יהיו...
ולא הייתי מחליפה אותך באף אחת.
כי את נדירה הרבה יותר מהלילות שלנו.
לפעמים את מסוגלת לגרום לי לרצות פשוט למות מרוב כאב או עצב, או זעם,
ולא הייתי מחליפה אותך באף אחת.
לא עכשיו ולא לעולם.
אחת וחצי בלילה ואני יותר תשושה משהייתי אחרי לפחות שעה במכון הכושר.
כמה המילים שלנו הכאיבו היום, כמה דמעות זלגו בסתר בין אלו שכתבנו.
כל מה שאי פעם רציתי היה לעשות אותך מאושרת.
לפעמים אני כל כך נכשלת במשימה הזו.
אני אוהבת אותך.
את הפרח האחד והיחיד, הנדיר, שאין עוד כמותו בעולם.
את הפרח שלי אהובתי והצוף שלך זורם בעורקיי.
אני רוצה אותך ורק אותך.