לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 19:56
אהובה שלי,
איזו שיבה לארץ זו הייתה...
24 שעות של מריבה - מהגדולות שהיו לנו.
בדיקה כואבת שלך ואחריה כאבים שעוד נמשכים.
מתחים וכל כך הרבה עצב.
ושתינו אהובה שלי, שמצליחות היום לראשונה מאז שחזרת, לקחת לנו כמה שעות של לבד במיטה שלנו, כדי לישון יחד מחובקות את תשישות הימים האלה.
לראות אותך כואבת כך, קורע לי את הלב.
אני לא דואגת. אני יודעת שהכאבים היו צפויים בעקבות הבדיקה. אבל זה לראות אותך חיוורת, מפחדת, כואבת ולרצות כל כך לקחת ממך את הכאב. ואי אפשר.
במקום מחר, נלך אל אביך מחרתיים. נשב יחד בבית קפה של שבת בתל אביב ובשבוע הבא נוכל להתחיל לשוב לשגרת השיבה שלך הביתה. זה לא אומר שיהיה לנו קל פתאום (קל מדי לא בריא לנו), אבל אעשה הכול כדי שיחזור אלייך החיוך.
כשאת מחייכת אז גם אני :)
