את שוכבת על הספה הרחבה שלך ואני יושבת לצדך ומלטפת את תלתלייך.
את עייפה כל כך. לא עוברת יותר מחצי דקה ואת נרדמת.
אני אוהבת להסתכל עלייך כשאת ישנה. המצח הגבוה שלך חלק, נשימתך רגועה וכולך התכרבלות.
כשאני ממשיכה ללטף את שנתך אני מגלה דמעות שממלאות את עיניי.
אלה לא דמעות של עצב, אלא כאלה שגודשות את העיניים כשהלב מרגיש שעוד רגע הוא מתפקע מרוב אהבה.
האצבעות שלי עוברות בשערך והאגודל מלטף לך את הרקה ואת המצח.
יש את זמני העירנות שלך בהם את גדולה מהחיים, אבל ברגעים כאלה, את גוזל הפשוש הפרטי שלי וכל מה שאני רוצה זה ללטף אותך ולשמור עלייך לשארית חיי.
כל הרוך שיש בי אלייך נמצא בליטופים הללו של לפני ובזמן השינה שלך.
כשאני קמה כדי לחזור לביתי, אני מעיפה אלייך עוד מבט ושוב לא יכולה לזוז. נטועה במקומי אני מביטה בך עוד דקות ארוכות ורק רוצה לשמור את שנתך.
לילה טוב אפרוח שלי. נשמתי עורגת אלייך כל הזמן.
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 17:32
