לפני 16 שנים. 14 ביולי 2008 בשעה 12:23
יש ימים מתישים שבהם הכול נוחת על הראש בבת אחת.
דראמות, כעסים, חוליים, דאגות, כספים...
הכול זורם לאותה נקודת זמן שאפילו הכוכבים לא ידעו לארגן.
זורם לשם ומעיק בכובדו על הנפש.
ימים של עייפות, של יאוש ובעיקר של חוסר אונים.
ימים בהם רוצים פשוט להגיע למיטה יחד, להניח את הראש לרגע בחיבור שבין הזרוע לכתף, ולחוש בליטוף שמבטיח שהכול יסתדר בסוף.
לפעמים, בימים קשים כאלה, אפשר רק לדמיין את רגעי החסד הללו ואז להניח את הצורך בצד, לנשום עמוק ולגייס כוחות גם כשנדמה שכבר אין.
עשה, אל תחשוב. לפעמים זה הפתרון הזמני היחיד.
עוד יהיה זמן למחשבות ולתחושות.
לפעמים, רק האהבה נותנת לי כוח.