לפני 15 שנים. 14 באוגוסט 2009 בשעה 10:17
למילים שלי יש טעם מריר.
לא תמיד האהבה מנצחת,
הלוואי שהיה אפשר להרוג אותה בתוך הלב,
זה היה מקל ואפילו במעט על הכאב.
הלוואי שהייתי יכולה להפוך עיוורת לזכרונות
שהתמונות שהם מעלים בי
קורעות את נשמתי לגזרים.
אני שותקת את האהבה שלי
שפעם נצעקה בקול מרעים.
צעקת השמחה ההיא הפכה לזעקה
שאני מנסה להחריש,
אחרת אתכלה תחתיה.
