הבלוג של השולט אור

את שלי.

את שלי כמו ששום דבר ואף אחד מעולם לא היה שלי.
את שלי בנשימות שאת נושמת כשאת ישנה לצדי,
שלי באנחות המתייפחות מעומקייך כשאני מעמיקה לחדור לתוכם, חוצבת בך שייכות.

בדרך כלל בבקרים של סוף השבוע, אני משתדלת להתעורר קצת לפנייך כדי לפנק אותך בארוחת בוקר מענגת במיטה. הפעם זה היה בוקר שונה.

התעוררתי והמחשבה הראשונה שחלפה בראשי הייתה שאני רוצה לסשן אותך ולקחת אותך אליי.
כשהסתכלתי בשעון ונזכרתי בכל המטלות שמצפות לנו היום לקראת האירוח בערב, הבנתי שסשן ארוך לא בא בחשבון.

התעוררת גם את.
התעוררת ומיד התמסרת לנשיקות ולחיבוקים שלי, שליטפו אותך היפה, הקטנטונת, הסקסית האהובה שלי.

זה המבט שלך המתמסר, שהעלים את היכולת לחשוב בבהירות. כל מה שרציתי היה להעמיק לתוכך.
שלחתי אותך למטבח ופקדתי עלייך להכין לי חביתה טעימה לארוחת בוקר במיטה.
כדי להבטיח ריכוז במשימה, הצמדתי לפטמותייך שני אטבים כואבים.

הלכת למטבח.
ככל שהדקות נקפו, יכולתי לדמיין את מה שעובר עלייך שם, כואבת וטורחת למען גברתך.
ידעתי שהאטבים מפריעים לך לנוע. את לא טובה בחלוקת קשב, וידעתי שקשה לך להתרכז בהכנות כשכואב לך.
יכולתי לדמיין את ה"אוף" שעולה בך ולצדו את הידיעה שגברתך שלחה אותך לטרוח למענה ולכן את תעשי כמיטב יכולתך כדי להצליח.
ידעתי שהפטמות מתחילות ממש לכאוב. זה כאב שצורב בתודעה, כאב שפועם בכל תנועה.
כאב שמרגיז וכאב שמנמיך בו זמנית אל הבחירה שלך להתמסר לי כרצוני.

עשר דקות חלפו. הגעת בחזרה לחדר אוחזת מגש ובו חביתה מדהימה ממולאת בנקניק מטוגן חתוך קטן. סלט חתוך בדייקנות עדינה ושתי פרוסות לחם קלויות מרוחות בחמאה. מעולם לא אכלתי חביתה טעימה יותר מזו שהגשת לי בעיניים דומעות מכאב ומהתמסרות.

רק לאחר שהמגש הונח על ברכיי, הרמת את הכותנת והתחננת שאסיר את הכאב מפטמותייך.
הדמעות שהענקת לי בהתמסרות שלך, היו היפות ביותר שקיבלתי מעודי.

אחרי שהסרתי את האטבים והבאת גם לך חביתה, ואחרי שאכלנו שתינו, שוב לא יכולתי להתחשב במטלות. שכבת לצדי במלוא תפארתך כשפחתי, וכל שיכולתי לעשות היה להרכיב עליי את הזין ולזיין אותך במשך שעה ארוכה, מתמסרת בעצמי לכורח הזה שנוצר בין שתינו - השולטת ושפחתה. כורח שהופך אותך לחור, לזונה, לשפחה, לכלבה... לשולטת ללא מצרים בלבי.

כשאת נותנת לי אותך כפי שאת נותנת, את גורמת בתוכי לבערה, שרק החדירה האלימה לתוכך וצרחות האורגזמה שלך יכולות להרגיע.
לא סתם הצרפתים קראו לאורגזמה "המוות הקטן". בתוכך אני חיה ומתה כל פעם מחדש.