שוב ושוב את מזהירה אותי שאפסיק לשבור את הצעצוע שלי, וללא הועיל.
כשאני גוהרת מעלייך, מחדירה לתוכך את הזין שממלא את כולך באנחות ומניעה את אגני בתנועות מדודות המעמיקות לחדור אלייך... זה המבט שלך שגורם לי לבסוף לאבד שליטה ולכבוש אותך בכל תנועה של זיון.
אני זקוקה להתמסרות הזו, לכאב המשולב בעונג אותו אני מעניקה לך, עד שהטירוף האוחז בי מעלייך הופך לזעקת כיבוש והתמסרות כאחד.
אלה הרגליים שלך שמכתרות את גופי ומנחות אותי להעמיק לתוכך,
זו הרטיבות המתפרצת שמשפריצה ממך אל הסדינים עד למזרן,
זה הצורך הבלתי נשלט שלי להפוך אותך לצעצוע הפרטי המזויין שלי, לחור החדירות שלי...
שוב ושוב אני חודרת אלייך, משנה את התנוחה ומעמיקה שוב, עד ששתינו קורסות חסרות נשימה וגם אז, בעילפון אני חייבת לשוב ולחדור כדי להזכיר לך שייכות.
יומיים אחרי את עם דלקת בשלפוחית השתן ובכליות. במבט נוזף את מזכירה לי שדווקא הזכרת לי שאסור לשבור את הצעצוע. את הזכרת ואני שוב לא הקשבתי.
התנזרות.
הכי קשה היא ההתנזרות.
כן, יש לך תחת מדהים ביופיו שאני אוהבת לחדור, אבל את עם הדלקת ואני עם השפעת, ולשתינו אין כרגע כוח לזיונים.
אחרי חמישה ימי התנזרות את מצמידה את ישבנך אליי, קוראת לי לדרוש שוב את מה ששייך לי. זה מהיר, מתגעגע... כזה שמשאיר רעב לעוד, אבל מזכיר את היחד גם בהתנזרות.
עוד לא אמרתי מילה על אהבה?
את הצעצוע המדהים שלי, ואני מטורפת עלייך.
לפני 13 שנים. 17 בפברואר 2011 בשעה 15:24
