כל שיחה שלנו מזככת לי את הנשמה, ממרקת אותה מהגעגועים ומחייכת אותי בחיוכים שלא נגמרים.
את במרחק 10 שעות טיסה אבל כאן, על מסך המחשב, אני רואה אותך מחייכת כשאת מדברת איתי. בשקט אני מלטפת את תווי הפנים שלך, שולחת נשיקות ומקבלת בחזרה.
אני לא יכולה לשבוע ממך. את מראה לי את החדר שלך במלון, ואני מרגישה כאילו אני שם איתך.
את יושבת מולי בכותנת שחורה, ואני מעבירה אצבע על הכתפיות שלה בניסיון להזיז אותן ולחשוף עוד טפח מהכתף שאני רוצה לנשק וללטף. את מחייכת. אני מלטפת את השפתיים שלך ויכולה כמעט להרגיש את מגען הרך, המלטף והמסעיר.
את יפה לי כל כך, מסעירה לי, רכה וסקסית. במיטה שלנו אני נוגעת בי במגע שלך, העדין והקשה, המתמסר והלוקח. גומרת אלייך את הגמירות שלי ומחכה לרגע בו תשכבי לצדי על המיטה, וממשיות המגע שלנו תסעיר את כל חושיי.
אני חושקת בך כפי שלא חשקתי באישה מימיי. הרעב אלייך תמידי, כשאת כאן וכשאת אינך. תשוקה של חיבור של שתי נשמות שמצאו זו את זו אחרי שנים של חיפוש.
לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2006 בשעה 17:04
