לפני חמש שנים בערך נתקלתי בך לראשונה.
שתינו כתבנו ב"אדונים ומשרתים", את על הסאב ועל הסאבית שהיו לך באותה התקופה, אני על השפחות שהיו לי ועל קשיי הבגידה במי שהייתה אישתי.
כבר מההודעה הראשונה שכתבת נכבשתי. אני זוכרת את עצמי מחפשת את הכינוי שלך ברחבי הרשת, קוראת כל תגובה שכתבת וכל סיפור. הכתיבה האיכותית שלך ורגישותה הפעימו אותי. רציתי להכיר אותך. ידעתי עמוק בפנים שאני רוצה אותך - שלי, איתי. אבל היה לי ברור שזה לא יקרה. הרי שתינו דומיות, זה נראה בלתי אפשרי.
היו מעט דומיות שהערכתי באותו התקופה. את הובלת בראש הרשימה. ראיתי בכתיבה שלך את האישה שמאחורי הדומית, את הרגישות ואת יפי הנפש.
לאט התקרבנו.
זה התחיל בתגובות שלי אלייך, שלך אליי. זה עבר לחלופת טלפונים ולידידות שהסתפקה בהודעות ובשיחות הקצרצרות.
ואז הגעתי לדנג'ן בפעם הראשונה.
ראיתי אותך שם מחובקת, רוקדת, צוחקת, זוהרת. לא הסרתי ממך את העיניים כל אותו הערב, פשוט לא יכולתי להינתק מהחיוך שלך. גם כשיצאתי משם עם מי שהפכה בהמשך לסאבית שלי, רק את היית לי בראש.
אבל את דומית, אני דומית, וגם אם חלפה בראשי המחשבה לנסות - הרי שהיית תפוסה וכיבדתי את הקשר שהיית בו.
עברו שנתיים וחצי.
לך היו הקשרים שלך, לי היו את שלי. שתינו אהבנו מכל הלב נשים אחרות, אבל עמוק בפנים, הייתה שמורה לך פינה שקיוותי שיום אחד תתמלא בך - המוחשית.
נהיינו חברות. את נפרדת, אני נפרדתי, וערב אחד קסום נפגשנו עם חברה נוספת ונסענו למקום ששינה עבורנו את כל הכללים. סמאיה - המקום בו שכחנו את הגדרות הדומיות שלנו ולמדנו פשוט לאהוב.
מאז אהובתי אנחנו יחד.
כבר שנה ואחד עשר חודשים שאת עושה אותי מאושרת.
הכנסת הגדרות חדשות למילה אהבה ולחיי.
לימדת אותי לקבל אותי, לימדת אותי לקבל ממך.
באהבה אמיתית מנסים להעצים את הפרטנרית, לגרום לה לגדול ולחרוג מגבולותיה אל ההצלחה כאדם.
האמון שלך בי וביכולתיי, שינה אותי מהקצה אל הקצה. גרמת לי לחזור ולהאמין בי אהובתי.
כבר מתחילת הקשר הזוגי שלנו, היה ברור לשתינו שזו לא עוד אהבה. למדנו לקבל בקשר הזה. למדנו להניח למשחקי האגו בצד ולהיות אנחנו עד הסוף, בלי לוותר לעצמנו בדרך.
והדרך לא תמיד קלה, אבל השיעור ששתינו לומדות יחד, הוא שיעור חיינו.
אני מאמינה בנו ובכוחה של אהבתנו.
אני מאמינה בעתיד המשותף שלנו, מאמינה בעתידים של כל אחת מאיתנו לחוד, ורוצה אותם לנצח כרוכים אלו באלו.
אני אוהבת אותך יקירה שלי.
שינית את חיי, חיזקת אותי, נתת לי אותך ואותי.
תודה אהובתי.
לפני 18 שנים. 18 באוקטובר 2006 בשעה 19:14