לפני 17 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 20:56
כעסנו, בכינו, שתקנו, כתבנו, דיברנו וצעקנו, אבל כל הזמן ידענו כמה חשובה לשתינו האהבה הזו.
וחזרנו, לאט ובזהירות, ממקום של לרצות לעשות את הטוב זו למען זו.
חזרנו מתוך רצון שלא לחזור על טעויות ותוך לקיחת אחריות על הטעויות שנעשו.
חזרנו כשכבר האמנתי שהכול אבוד ושאיבדתי את מי שאני אוהבת יותר משאהבתי אי פעם בחיי.
חזרנו במקרה, כשאני על האופנוע חושבת עליה והיא צועדת ברחוב וחושבת עליי. ופתאום אני שומעת את קולה קורא לי כשאני חולפת על פניה ברחוב.
וזו הבטן שמתהפכת פתאום משמחה מול החיוך שלה.
וזה המבט בעיניה שמחזיר את השמחה אל עיניי.
ועכשיו למלאכת השיקום.
כי הקשר הזה שווה שנשקיע בו עבודה.
הוא שווה לי הכול.
הייתי כותבת את שמך באמצעות כוכבי השמיים על פני הרקיע כולו.
אני אוהבת אותך.
