היום אבי חגג יום הולדת. השארתי לו הודעה בנייד עם מזל טוב.
לפני רבע שעה הוא התקשר וביקש שאסביר לו איך הוא מגיע משדה התעופה אל ביתי החדש.
הוא נוחת מחר.
יש לאבא שלי מן קטע כזה - הוא אף פעם לא אומר בדיוק מתי הוא יגיע. יום לפני מקבלים ממנו טלפון - מחר אני כאן.
זה מרגיז, זה מלחיץ, זה ילדותי - הוא צריך לדעת שאוהבים אותו מספיק כדי שיפנו לו את הזמן... זו גם הפעם הראשונה בה הוא יתארח אצלי ולא בבית סבתי.
שלחתי הודעה לאהובה שלי "אבא שלי מגיע מחר". היא שמעה את הפאניקה שבין המילים. וכשהיא שומעת לחץ היא תמיד יודעת להרגיע לי אותו.
יש לי רוטינה קבועה מול אבא שלי - כשהוא מגיע אני תמיד נלחצת וכשהוא נוסע אני תמיד אבלה. הפעם ננסה לשבור את הדפוס הזה ופשוט ליהנות משהותו כאן. האישה שלי הזכירה לי שכבר קברתי אותו עשר פעמים מאז שהיא איתי. אז נכון שהוא חולה ושתמיד אני נחרדת, אבל הוא כאן, חי, מרגיז, אוהב, והוא יתארח אצלי ממחר.
אז כל תוכניות האירוח שלי משתנות לעשרת הימים הקרובים. חברים שלי, אם פחות תשמעו ממני בימים האלה - זה לא כי אני לא אוהבת אתכם, זה רק כי אהיה עסוקה נורא.
אבא שלי מגיע... פאק... אני חייבת לנקות ת'בית :)))
(וכמה צפוי על פי חוקי מרפי, שבדיוק כשאלך בפעם הראשונה למכבסה שליד הבית שלי שפתוחה 24 שעות ביממה, כדי לכבס בה את השמיכה הנוספת שלא נכנסת למכונת הכביסה שלי - אגלה שבדיוק היום היא נסגרה).
לפני 17 שנים. 5 בדצמבר 2006 בשעה 21:10
