לפני 17 שנים. 6 בדצמבר 2006 בשעה 15:37
אני קרועה מעייפות. ריצות, פגישה טובה עם לקוחה חדשה למשרד (אינשאללה), חיפושי נעליים... ועוד חיפושים, ובסוף מצאתי.
עכשיו אני כל כך עייפה שכל מה שאני מסוגלת לעשות הוא להרים רגליים על השולחן ולנוח (לפחות אני נעולה במגפונים החדשים).
אבל היום הזה רק התחיל. זוכרים? אבא שלי אמור להגיע והבית הזה מסרב לנקות את עצמו.
קניתי היום במשביר מצעי פליז ב-99 ש"ח. אני חושבת שהוא יהנה מהם.
נקודת האור ביום הזה הייתה האהובה שלי. אני אוהבת לראות אותה צועדת לקראתי חמושה בזרי פרחים. לא משנה כמה הם צבעוניים ויפים - הם לא מגיעים לשמינית מהיופי שלה. כשאני רואה אותה צועדת אליי, החיוך שלי יכול להאיר רחוב שלם.
אני מתה מעייפות. יושבת לנוח חצי שעה - ולניקיונות.
