שנים אנחנו טוענים שאין עם מי לדבר בצד הסורי. בחודשים האחרונים אנחנו עדים שוב ושוב לניסיונות להגיע לשולחן המו"מ מצד הסורים. ומה תגובת הממשלה שלנו?... לא בא לה לדבר.
לפי הדיווחים הנשיא הסורי נחוש מספיק לנסות להגיע להידברות שהוא שלח איגרת אישית לאולמרט וכתב בה: כי הוא מעוניין במשא ומתן ללא תנאים מוקדמים וללא לוח זמנים מגביל. הוא ציין כי במהלך המשא ומתן יידון עתיד רמת הגולן ושגם דיונים אלו ייעשו ללא תנאים מוקדמים.
בחלקה השני של האיגרת התייחס הנשיא הסורי גם לנושאים אחרים הנוגעים לסוריה. לפי הפרסום הוא טען, כי בהצעת המשא ומתן כלולה הסכמתה של סוריה לקיום חקירה בבית המשפט הבינלאומי בנוגע להתנקשות בראש הממשלה הלבנוני לשעבר רפיק אלחרירי. אסד התייחס גם למעורבותה של סוריה בלבנון תוך שהוא מציין כי סוריה תפעל במסגרת ההסכם להפסקת העברות הנשק המתרחשת מתחומה לעבר ארגון חיזבאללה.
בסוף האיגרת טען אסד, כי אם יושג ההסכם, סוריה תפעל לצמצום הקשרים בין חמאס היושב בדמשק לבין חמאס היושב בתחומי הרשות הפלסטינית. (עד כאן מתוך ואללה).
ואני שואלת עד מתי נרקוד רק לפי האינטרסים האמריקאים? והלו האינטרסים הללו עומדים להשתנות בעוד כמה חודשים בבחירות. יש לנו כאן הזדמנות פז להתחיל לדבר ברצינות על שלום עם אחד האוייבים הגדולים ביותר שלנו, אבל אולמרט לא מסוגל להעליב את האמריקאים ולדבר שלום. הרבה יותר קל לקבוע שעד הקיץ ניכנס למלחמה חדשה.
נדמה שהמנהיגים שלנו שכחו שבמלחמות היוקרה שלהם החיילים והאזרחים נהרגים. אני שואלת עד מתי?
לפני 17 שנים. 19 בדצמבר 2006 בשעה 10:47
