הבלוג של השולט אור

בימים האחרונים החיים היו כמרקחה. החברה של אבא של בליס החליטה בפתאומיות שהוא זקן וחולה, ושלא בא לה יותר לטפל בו.
היא הודיעה שהיא מצפה שיקחו אותו מביתה ומיד, מהיום למחר.

התחילו ימים של התרוצצויות ושל טלפונים, ובתום שלושה ימים חסרי מנוחה, מצאנו לו בית אבות מעולה שיש בו עשרות חוגים וטיפול ברמה של חמישה כוכבים בדיירי הבית.

בנוסף התבררו לנו שתי עובדות חשובות:
1. על כל גבר יש שם ארבע נשים.
2. אבא של בליס מאוד אוהב נשים.

עד היום כשנפגשנו הוא התרכז בעיקר בבליס והיא בו. היום יצא לנו לשבת כמה פעמים לבד במכונית.
"אז מה א', איך אתה מרגיש לקראת המעבר?" שאלתי אותו.
"קצת עצוב לי." הוא ענה, "אבל הבנתי שיש שם הרבה נשים. יש גם צעירות או שכולן זקנות?"
"גיל הוא עניין יחסי." עניתי לו כשפסענו לעבר בית האבות, "אבל שים לב, יש פה המון חנויות. פרחים תקנה למי שממש תדליק אותך, עוגיות למי שאתה רוצה איתה סטוץ, ו... א' נשים אוהבות תשומת לב, יש פה דובונים, איגרות ברכה, יש לי הרגשה שתעשה חיל."
שנינו צחקנו.

אכלנו שם ארוחת צהריים. ג', אחותה של בליס הצטרפה אלינו.
"אבא'לה, תראה איזה אוכל טוב יש פה, טעים לך האוכל?" היא שאלה.
"כן טעים" הוא ענה והתרכז בצלחתו.
אהובתי ישבה לצדי, אביה מולי ואחותה לידו. לא יכולתי להימנע מההשוואה ביניהן. שתיים שיצאו מאותו הבית, וכמה בירכתי על בחירתי באחות הנכונה.

"אבא'לה תאכל, תנקה את השפם מהאוכל, בוא אני אקרב אותך לשולחן, טעים לך? תאכל אבא... טעים לך? אוי אני כל כך מתרגשת... טעים לך?"
"טוב תני לו לאכול, הוא לא ילד קטן." לא התאפקה אהובתי לאחר חמש דקות שלמות של גיבובי שטויות ילדותיות מצד אחותה.

ג' השתתקה ל-15 שניות ופתאום ראיתי מבט מוכר בעיניו של אביהן. מבט שראיתי בעיניה של אהובתי יותר מפעם אחת.
"אבא על מה אתה חושב?" שאלה בליס.
"על הבחורות פה." אמר א'.
נקרענו מצחוק. הזאב הזקן ישב שם וסקר את הנשים שבאו לחדר האוכל. עכשיו היה לי ברור מאיפה אהובתי ירשה את המבט ההוא שיש לה לפעמים כשממש בא לה לזיין. המבט שאומר "אני כאן, אני רעבה, ואני מתכוונת לקחת."

אחרי שעתיים של סיור במקום בהן הוא החליט שהוא מרוצה מבית האבות, נרשמנו אליו והוא נסע לביתו להתחיל לארוז. קבענו איתו שבשש נגיע אליו בליס ואני, ונאסוף אותו אל בית האבות. הוא התעקש שהוא רוצה לעבור אליו עוד הלילה.

בשבע כבר היינו בבית האבות לאחר שחברתו של א' הסתגרה בחדרה וסירבה לצאת אלינו. אחרי ימים בהם היא הטריפה עלינו את דעתנו בצרחות שניקח כבר את א' ממנה, פתאום היא כעסה על כך שהוא עוזב עוד הלילה. היא נזכרה פתאום שהיא בעצם אוהבת אותו ורוצה לבלות איתו לילה אחרון.
טוב זה היה קצת מאוחר מדי.

ארזנו את חפציו ונסענו לבית האבות.
בכניסה עמדה זקנה עם הליכון והתווכחה על הצורך שבית האבות ראה בלהצמיד לה מטפלת.
א' עמד והביט בעניין.
"עזוב, היא זקנה מדי בשבילך." לחשתי לאוזנו וראיתי חיוך רחב מתפשט על פניו.

עלינו אל החדר ובליס ואני התחלנו לפרוק את ארבע המזוודות אל הארונות. אחרי כחצי שעה נפתחה הדלת ואל החדר התפרצה ג'.

"אבא'לה, הבאתי לך אוכל וספר ופרח, מזל טוב, אני כל כך מתרגשת. אבא'לה אני ישנה איתך פה הלילה, אפילו על הרצפה אני אשן, לא אכפת לי, אני לא עוזבת אותך לבד! אבא'לה, איזה כייף שאתה כאן, אני כל כך מתרגשת..."

בשנייה שהיא נכנסה הרגשנו בליס ואני שכוחותינו עוזבים אותנו. אהובתי נשענה על הקיר ואני צנחתי אל הכורסה. שלוש דקות של גיבובים ושתינו התחלנו להזות על שבוע במנזר השתקנים. החלפנו בינינו חיוכים שגבלו בהתפרצויות צחוק ולחליפין מבטים מיואשים שאמרו "תצילי אותי".

"בוא אבא'לה, תאכל, תשב, תשתה, מה שלומך? אני מתרגשת..." המשיכה ג'.
א' זרק אליי מבט ממזרי וקרץ לי, ושוב בעיניו עמד המבט הזאבי הממזרי. זה שאומר "היא יכולה לדבר אליי כמו אל ילד הלילה, אבל אני מתכוון לחגוג פה...".

אחרי היום בבית האבות חזרנו הביתה בהרגשה שהוא בידיים טובות ושהוא לרגע לא יהיה בודד שם. השכנה שלו מהחדר שממול הייתה מאושרת לגלות שגבר בודד נכנס לדירה שמולה והבטיחה לעזור בכל דבר ועניין (ראיתי איך הוא הסתכל עליה). וכל עובדת שפגשה בו צהלה ואמרה "יש גבר חדש בבית האבות, הנשים הולכות לחגוג...". אחרי כל קריאה שכזו ראיתי איך הליכתו נעשית קלה יותר וזקופה יותר.

תנו לזאב זקן הזדמנות להוכיח שהוא עוד מסוגל לצוד וישר תראו איך הוא חוזר לחיים. החברה שלו יכלה לנסות להוציא אותו ממעגל החיים בטענה שהוא זקן מדי, חולה מדי ושהוא לא מסוגל לעשות דברים מסויימים, אבל היא לא יכולה להוציא את החיים ממנו. יש לי הרגשה שהיא עומדת לגלות, שבזאב הזקן הזה יש עוד המון חיים 😄


ולך אהובתי אני רוצה לומר שהייתי גאה בך היום. גאה לראות אותך כבתו של אביך. גאה לראות איך את נלחמת כלביאה למענו ולמען טובתו. ובעיקר גאה ומאושרת לראות את המבט הגאה שהיה בעיניו כשהוא הסתכל עלייך. את מבינה, הוא יודע שהוא יכול לסמוך עלייך. ג' יכולה לקשקש ולבלבל את המוח, אבל את, בתו הקטנה - את הבת של אבא, והוא יודע את זה.

תודה אהובתי על כל שנייה בה את חולקת איתי את היופי שאת.