אני רוצה ללטף לך את הפנים עכשיו אהובה שלי.
לחבק אותך קרוב ועדין אליי, ולתת לך קצת שקט.
זה היה שבוע מתיש.
יותר מדי שיפוצים, פחות מדי פרטיות ובתווך יותר מדי מריבות שלנו.
פתאום שבוע קשה אחרי כמה שבועות של רק יופי.
הנפילה הזו הממה את שתינו. כמו שתי ילדות רצינו שיהיה רק טוב לכמה זמן, שכחנו שהחיים לא בדיוק מסתדרים כמו שרוצים לפי הזמנה.
יפה שלי, יש בי כל כך הרבה רוך אלייך עכשיו.
אני רוצה להניח את השבוע הקשה הזה מאחורינו. השיפוצים עוד יימשכו כמה ימים ואלה יהיו ימים נוספים של התשה, אבל כאן, אצלי בבית, בקשר שבין שתינו לא צריך מלט וטיח כדי לתקן. צריך רק להתחבר שוב לרוך שנמצא שם כל הזמן, לסלק את הפחד מפני עוד מריבה לטובת האהבה הטוטאלית שיש בינינו, ולטובת הידיעה ששתינו רוצות רק בטובתה של השנייה ולעולם לא להרע.
אהובה שלי,
השבוע אעשה הכול כדי לפנק אותך בזמן שלנו יחד, וכדי להשכיח ממך את השבוע שעבר ואת השיפוצים שעוד רגע יעברו. אני מתגעגעת לחיוך שלך יפה שלי. לחיוך שמאיר לך את הפנים ואת העיניים, ושגורם לכל מי שמביט עלייך להרגיש חי פתאום. החיוך הזה שלך גורם לי להרגיש בת מזל על כך שאני חיה לצדך.
חלום שלי, אני רוצה לחבק אותך עכשיו ולהניח לך להירדם בזרועותיי אל חלומות של שמחה ואל הבטחון שיש בחיבוק שאוהב אותך בלי גבולות. את אשתי, את חיי, את שמחתי.
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 23:01