התעוררתי מזיעה מסיוט של שנת צהריים.
לאהובה שלי היה שם מאהב, ולא סתם מאהב אלא אחד בלונדיני-שזוף-מיליונר, עם ילד מהמם בן 5-6 וגור חתולים פרסי-אפור.
ובחלומי יש אותה שדלוקה עליו, אותו המאוהב בה ואותי, שלא מאמינה למראה עיניי - לא רק שיש לה מאהב אלא שהיא נפגשת איתו כשאני בפגישה איתה ומול העיניים שלי הם מתנשקים.
חמתי בערה בי בחלום.
היא עלתה אליו כדי להעלות לדירתו כמה דברים שהם קנו ואני מחכה למטה... ומחכה... ומחכה... בדיוק כשעליתי למעלה כדי לעשות לזה סוף התעוררתי.
**
זועפת שלחתי אליה הודעת בירור אם היא ערה והיא התקשרה.
"תקשיבי לי, אני לא מוכנה לזה! יש לך בעל ומאהבת לא יהיה לך גם מאהב! עד כאן!" הודעתי לה.
"מה?... על מה את מדברת?" הופתעה אהובתי.
סיפרתי לה.
"רגע, לפני שאני מתחייבת אני רוצה לדעת איך הוא נראה." התעניינה אהובתי, "הוא שווה?"
"שווה, שווה." רטנתי, "בלונדיני שזוף כזה, כמו אחד שעשה שעות על היאכטה הפרטית שלו."
"ממי אני לא מבינה, אם את כבר מצמידה לי מאהב את לא יכולה לסדר אחד שיקלע לטעם האישי שלי?" התלוננה האישה החצופה שלי, "את לא יודעת שאני לא אוהבת בלונדינים?"
היא מתלוננת ואצלי הדם כבר עולה לראש. כמה השפלות אני עוד אעבור בגלל המאהב הזה שלה.
"תקשיבי," אני מודיעה לה, "לחלומות שלי יש נטייה להתגשם לפעמים. אם הוא במסיבה של צ'יטה אנחנו עושות אחורה פנה ולא מעניין אותי כמה אנשים תלויים בנו כדי לחזור."
"נו טוב." נאנחה האישה שאיתי בהשלמה, "הוא כבר לא יהיה המאהב שלי."
מאהבים היא עושה לה, חצופה שכמותה. היא לא יודעת שהאישה שלה היא הרכושנית, הקנאית והמאוהבת ביותר שנפלה עליה עד היום?
מאהב... פההה...
לפני 17 שנים. 13 ביולי 2007 בשעה 13:17
