אני חושבת שאני מטורפת עלייך.
אני אפילו מתחילה להיות די בטוחה בזה.
התסמינים: את נמצאת איתי כשאני ערה וכשאני ישנה.
תופעות הלוואי: דפיקות לב מואצות באופן קבוע, חרמנות מוגברת כבר כמעט שלוש שנים, חיוך דבילי שמרוח לי על כל הפרצוף כשאני רק חושבת עלייך ותחושה מוזרה של הזדקקות קבועה לך.
תרופות: אין. המחלה מוגדרת כחשוכת מרפא, ניתן לטפל בה רק באמצעות השקטת חרדות המטופלת באמצעות ההתחייבות שמושא המאוהבות תהיה כאן כבת זוגה לשארית חייהן.
בקיצור אשת חיי, כפי שאת מבינה המצב פשוט קשה. מאחר שאת הגורמת לתסמונת, את התרופה ואת היחידה שיכולה אם לא לרפא אותי ממנה - לפחות להקל על תסמיניה, ומכיוון שהאישה שלך נכנסה לעוויתות קשות שנגרמות ממחסור בנשיקותייך... את מתבקשת הערב, במסיבה, בדרך אליה ובדרך חזרה ממנה, להניח לאשתך לכסות אותך בנשיקות מכף רגל ועד ראש ובמיוחד באזור השפתיים.
זה עניין רפואי אהבת חיי, אני בטוחה שתביני }{}{}{
לפני 17 שנים. 13 ביולי 2007 בשעה 14:16