אתמול על קפה עם חברה שגם היא שולטת, התפתחה שיחה על הקשר או חוסר הקשר שבין בדסמ לטיפול.
זה נושא שעולה שוב ושוב. ברמה העקרונית כולנו מסכימים עם זה שקשר בדסמי לא יכול להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי. שזה מסוכן, שבסופו של דבר אין לרובנו הכשרה פסיכולוגית ושאנחנו - כדומים, עלולים לגרום נזק בלתי הפיך לנשלטים שלנו.
וזה נכון ברמת העיקרון, אבל זה לא מה שקורה בפועל.
בפועל העובדות מדברות בעד עצמן. עם כל הצער, מעולם לא הכרתי אדם שנכנס לעולם הבדסמ, שלא בא ממקום של התעללות פיזית, נפשית או מינית - בדרך כלל בצעירותו, או ממקום בו טרגדייה ריסקה את עולמו וזעזעה אותו לחלוטין עד הגעה למקום של אובדן שליטה מוחלט על חייו.
היילני, החברה איתה שוחחתי, שאלה אם כל מי שעוברים את זה מגיעים לבדסמ. לא, לא כולם מגיעים לכאן, אבל אני לא מכירה אנשים שנמצאים כאן שלא חוו את הדברים הללו ברמות מנפצות (ולא משנה אם הם לוקחים בסופו של דבר את תפקיד השולט או הנשלט).
לכל זוגיות משמעותית אנחנו מביאים את עצמנו ואת עברנו כדי לחלוק. אבל בבדסמ יש לזה ערך מוסף, מגן. כל דומ/ית שאני מכירה מבררים כבר בתחילת הקשר איזו טראומה עבר/ה הנשלט/ת שלהם. אנחנו עושים את זה כדי להימנע משיחזור הטראומה.
אבל לא פעם, הנשלט/ת מבקש/ת לבצע מעין מיני שיחזור, כזה שיוכל להעניק תיקון לחוויה הבסיסית המנפצת ולשחרר ממנה ואפילו אם חלקית.
ברור לי שעכשיו כל מי שקוראים את הפוסט שלי יזקפו גבה וימהרו לומר שאסור ללכת לשם. אם אני הייתי קוראת את הדברים הללו בבלוג אחר - גם אני הייתי מגיבה כך.
שוב, זה לא מה שקורה בפועל.
לא פעם קורה שאלמנט מסויים בסשן זורק את הנשלט למקום ההוא של הפגיעה. לפעמים זה גם זורק את השולט. אני זוכרת שבאחד מהסשנים שקיימתי בזמנו, הצלפתי בחגורה על ישבנה של הנשלטת שהייתה לי, ופתאום זו לא הייתה היד שלי שאחזה בחגורה. פתאום ראיתי את היד של אמי. ברור שהפסקתי מיד את הסשן ולמחרת הייתי אצל הפסיכולוגית שלי. לא חזרתי לבצע סשנים עד שידעתי שאוכל לבצע אותם ולא כשלוחה של אמי המכה.
מהצד השני, אני זוכרת את קלייר מבקשת מבליסנה להצליף בה בחגורה באחד מהסשנים שלהם. עד אז זה היה גבול אדום של קלייר - אסור היה להשתמש בחגורה בסשנים. לאחר בירור לעומק בליס הסכימה לזה, אבל לקחה בחשבון שזה עלול להיות מסוכן והסיכום היה שאם יהיה שיחזור הסשן ייפסק מיד.
עם ההצלפה הראשונה בחגורה קלייר לא הייתה שם יותר. למרות שבליס אמרה לה כל הזמן שהיא נמצאת איתה ולא עם אמא שלנו, קלייר לא ראתה אותה יותר. כשבליס שאלה אותה מי היא, קלייר קראה לה אמא. ברור שבליס הפסיקה מיד את הסשן וחיבקה את קלייר שהתמוטטה בבכי. קלייר התמוטטה באותו הרגע כי הזכרונות השתלטו עליה ולקחו אותה מהסשן למקום ההוא, אבל עצם העובדה שכאן היו קשובים לה, שכאן היא יכלה לעצור את ההצלפות ושעם גברתה היא הייתה מוגנת, שיחררה את קלייר מאימת החגורה של אמנו.
לאחר שהיא נרגעה היא ביקשה מבליס להמשיך את הסשן ואת ההצלפות. הפעם, היא לא חזרה למקום של הילדה המוצלפת. היא יכלה ליהנות ולדעת שהיא השתחררה מהפחד. מאז היו עשרות שימושים בחגורה ומעולם הם לא לקחו אותה שוב למקום ההוא. מאז קלייר השתחררה מהפחדים שהיו לה עד אז ששיחזרו לה את העבר.
הבאתי את שתי הדוגמאות הללו אבל אני יכולה להביא עוד דוגמאות רבות. אנחנו יכולים לראות נשלטים שחוו נטישה קשה בילדותם של הורה, שזקוקים להתרפקות על ילדותם אפילו ברמה של להזדקק לשולטת שתיקח אותם בזרועותיה כילדים, תחלוץ שד ותתן להם לינוק כתינוקות את הבטחון המוחלט שהם חוו בעבר לפני הנטישה.
אנחנו יכולים לראות סאביות שנאנסו ומבקשות ללכת הכי רחוק למקום של חוסר האונים מול השולטים שלהן. זה לא כי הן רוצות להרגיש נאנסות שוב. זה כי עמוק בפנים יש את הידיעה שהן יכולות להרגיש חסרות אונים, חסרות יכולת לנוע או להתנגד - אבל שתמיד יש להן את היכולת לעצור את הכול במילת הבטחון. זו הדרך שלהן לנצח את האונס בהווה. אז הן היו חסרות אונים - אף אחד לא התחשב בתחנונים שלהן - אבל עכשיו מקשיבים להן. זה מסוג השחזורים שקורים כל יום ובקושי מתייחסים אליהם, כי הם חלק מהרפרטואר הבדסמי הסטנדרטי. אבל שום דבר בבדסמ לא באמת סטנדרטי למי שחווה סשן באותו הרגע.
כל אלה דברים שקורים לא מעט כחלק מהקשר הבדסמי. הפתיחות שיש בקשר שכזה והאינטימיות שיש בו, שלא דומה לשום אינטימיות בקשר ונילי - קרוב ככל שיהיה - גורמת לעירטול נפשי שמביא לא אחת למיני שיחזורים ולחוויות מתקנות.
לא כל שולט/ת מסוגל/ת לקחת את הנשלטים שלו/ה למקומות הללו. הדבר הזה דורש ניסיון חיים והבנה שבדסמ מורכב מהרבה מעבר להצלפות או קשירות. זה דורש אחריות וזהירות, ועדיין, גם כשיש את כל אלה - יכולות לקרות טעויות. השולט/ת האחראי/ת יהיו מודעים לאפשרות הזו ויהיו שם כדי לאסוף את הנשלט/ת שלהם ולהיות שם בשבילו.
בשיחה עם היילני דיברנו גם על הסכנות ועל הפחד של השולט/ת מללכת לשם. באופן "מפתיע" גם לדומים יש גבולות, ואין סיבה שהם יחצו אותם, גם לא למען הנשלטים שלהם.
רוב הדומים לא מרגישים שהם מסוגלים לקחת את הנשלטים שלהם למסע מטלטל שכזה. חשוב שהם יקשיבו לעצמם ויישמרו. מדובר בנפשם של הנשלטים שלהם ובמצבים מסוכנים. חשוב שכשדום/ית נתקל/ת בבקשה של הנשלט/ת שלהם לשחזור כזה או אחר, הם יפשפשו היטב בנפשם, יתייעצו לפעמים עם דומים אחרים להם ניסיון בסצינות שכאלה, והכי חשוב - שהם יסכימו לזה רק לאחר שהם יצרו מנגנוני בטחון ורק לאחר שהם ישוחחו עם הנשלט/ת שלהם לעומק על כל ההשלכות של אירוע שכזה.
אני לא קוראת בפוסט הזה לדומים לקחת את את הקשר הבדסמי למקום של קשר טיפולי שיאה לקשר שבין מטופל לפסיכולוג. מהצד השני, אי אפשר להתעלם מהמציאות. רובנו נוהגים לרוץ ולתקוף שולט שמספר על סשן במסגרת קשר שלו עם נשלט, שלקח את הנשלט למקום של שחזור או של תיקון. אנחנו תוקפים כי זה מסוכן וכי לא כל אחד יכול לעשות את זה. אבל המציאות אומרת שזה קורה ולא מעט. אם לא נלמד להקשיב למי שמביאים את המצבים הללו - לא נוכל לעזור להם כשהם מבקשים עזרה ולא נוכל ללמוד בעצמנו איך להתמודד במצב שכזה.
הדברים הללו קורים פשוט כי האינטימיות שיכולה להיווצר בקשר בדסמי משמעותי (לא בסטוץ בדסמי ולא עם כל אחד), עשויה לקחת לשם. המודעות חשובה כדי להימנע מטעויות.
אשמח לשמוע את דעתכם.
לפני 17 שנים. 14 ביולי 2007 בשעה 19:18
