לפני 15 שנים. 21 באוקטובר 2009 בשעה 13:14
הנחיה מחודשת
לשוב ולכתוב....
ולי יש מחסום כתיבה
איזה עצוב....
לחיות ולמות באותה נשימה
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
Gemmini(לא בעסק)
-
אמו יקירתי. מכירה את זה. הסוד הוא לא לתת לזה להפשיע עלייך יותר מדי. תסחי את דעתך בדברים אחרים ולאט לאט ההשראה תבוא. היא תמיד באה :)
לפני 15 שנים