אין כל רע באמת

אני מרגישה רע.
כאילו שהייתי מאוד מאוד רעבה.
ועברתי ליד מסעדה לא מוכרת. ובחרתי מנה שאני לא מכירה. בשביל לגוון.
והמנה הייתה מתובלת בתיבול לא לטעמי.
אבל הייתי רעבה. אז אכלתי.
ועכשיו יש כאב בטן ושנאה עצמית ותהום של דיכאון ורק אצבע אחת של שפיות מחזיקה אותי.
הוא עשה את שלו. הוא היה גם נורא וגם נפלא.
היה כואב מאוד. כואב מידי.
זה, כמו שאתם מבינים, לא הלך...
אז כן זה מוזר. להתחרמן מהדיכאון. לרצות למות ולחיות חזק כל כך.
אני עפיפון. תמיד הייתי. רגל אחת בעולם הזה והשנייה אי שם...
הבדידות נשארה. זה מצחיק שיש את זה לכולם. את הבדידות הזו. אבל אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד לפתור אותה.
אפשר להגיד שפיתחתי ציפיות...
😄

מה זאת האהבה כבינימט??? מישהוא בקהל מוכן לתת לי איזו תמונה שלמה בכל הסיפור המגוכך הזה של החיים?
לא חשבתי...

כרגיל אני שמחה. אפילו כשאני בדיכאון.

אני לא מאחלת כלום לאף אחד היום.
מה שיש זה עכשיו וזהו.
ביי