אין כל רע באמת

הרגע הזה חוזר אליי.
כמה כאב לי. המח שלי חדל לעבוד. בנס הצלחתי לבטא את המילה הזו.
כל כך כאב לי שבקושי יכולתי לדבר. ובכל זאת שמעתי את עצמי צורחת אותה.
ואז בכי.
האמת, זה היה נחמד לבכות ממקום של כאב טהור.
לא כי הרגשתי רע עם עצמי. לא כי פחדתי. לא כי הרגשתי לא נוח איתו.
פשוט בגלל שכואב.למרות הבכי, זו לא הייתה דרמה. זה פשוט כאב.

וברגע הזה הוא היה איתי. ואני אוהבת אותו על כך. אולי מבחינה סויימת, הוא זה שלא איפשר לי להפוך את זה לדרמה.

זה מצחיק כי עכשיו, אחרי התאוששות מסויימת, אני כבר לא מרגישה נורא כל כך.
אני אפילו מרגישה מחוזקת.
ויותר מזה- אני מרגישה חסרת פחד. אני מבינה, באמת ובתמים- שאי אפשר לפגוע בי.
יש בי הרבה בילבול- ולפרקים הרבה גועל /חרמנות/ אי נוחות/דיכאון.
אבל ברגע שאני מתבוננת עוד קצת פנימה- אני מגלה שאני עדיין שלמה ותמימה כמו הכל.
יש לי בפנים שלווה ניצחית. איזה גילוי אדיר.
אני מקבלת את עצמי. אני רואה את הכל. התמונה, למרות הכל, מתבהרת.
נו, גם זה בטח יעבור...:)

תעצמו עניים ותסתכלו רגע פנימה. שנוכל להנות ביחד...
אוהבת מאוד
לילי