זה התחיל שלשום בבוקר. היא שלחה ווטסאפ על הבוקר וביקשה שאקלר אותה. שאלתי אם היא השתגעה, ניסתה לשכנע אותי שיהיה כיף. זה היה לי כל כך מוזר, כל כך לא מתאים לה. היא אחת הנשים החזקות ביותר שהכרתי מימי, שלא מתביישת שבכך שהיא אוהבת כאב, אבל לא שליטה. מה פתאום קולר קפץ לה, מה עוד שאנחנו לא מונגמים. הדו שיח הווטסאפי הסתיים בלא החלטה, ואז הודיעה לי ידידה מהכלוב שהיא העלתה את כל השיחה (בלי שמות) לפוסט וביקשה מחברי הכלוב לדעתם. שוב זה היה מוזר. היא? שואלת מאנשים לא מוכרים שיאמרו לה מה לעשות? רוב הנשאלים (או כולם, לא ראיתי את הפוסט) היו נגד הרעיון והיא מחקה את הפוסט. צחקנו על זה בשעת לילה מאוחרת כשסיימה את עבודתה. ואז אתמול, שוב הפתעה, היא העלתה פוסט שמהלל אותי כ"סדיסט בעל לב הזהב". היה זה פוסט מחמיא, אבל היה לי נדמה שאני מתחיל להבין, בעיקר שקראתי את משפט הסיום, משהו כמו - הסמקת ספאנקינדן? מה תעשה בנדון, תסמיק לי את התחת? והנה הכתובת למי שמתעניינ(ת): https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1007025&blog_id=48171
היא פשוט רוצה סשן של עונש, אמיתי, חזק, שיכאב עם אלמנטים של עונש ולא סתם ספנקינג. הצלף בי החליטה שלפחות לסשן הזה, היא רוצה להעביר אלי את המושכות לגמרי, זו הייתה הדרך המיוחדת שלה לבקש את זה ממני...
עוד אתמול בערב דיברנו, שאלתי אותה מה ולמה - והיא שאלה בקול לא אופייני ומתחנחן אם לא אהבתי את זה. אמרתי לה שזה לא האישו ושניפגש למחרת (היום) אחרי הצהריים המוקדמות. לפני הפגישה דיברנו. אמרתי לה שמגיע לה עונש, והיא אמרה שתקבל אותו. אמרתי לה שהיא תבחר בכלי ואני במספר ובעוצמה. היא בחרה בקיין.
"הכול יעשה עם קיין", אמרתי לה, כולל החימום, כולל הורדת הידיים שלך אם הם יעזו להסתיר את התחת. העונש יעמוד על חמישים מלקות." הודעתי לה שאני יוצא לכיוונה ואהיה בתוך כחצי שעה.
לא היו לי אשליות, זה לא אני ש"שלט במצב" היא רצתה עונש אמיתי, כמו בספרים, ואני ביצעתי. כרגיל. זו לא "שליטה מלמטה" או מאיזה צד שהוא. היא ביימה תרחיש שהוביל למה שאני אמור הייתי לעשות. אבל, החלטתי לעשות אותו "עד הסוף".
היא קיבלה אותי עם חוטיני שחור שקוף וחזייה תואמת ומעליהם חלוק קצר ושקוף לגמרי. יודעת להתלבש האישה.
ראיתי בעיניה שהיא לחוצה וחשבתי לרגע להרגיע אותה. אבל ידעתי שלא לזה היא מחכה, לא היום.
"הכנת את הכול" שאלתי בלי להגיד שלום. "כן" ענתה בקצרה והוליכה אותי לחדר השינה. בצד המיטה נחו שני כרים אחד על השני ולידם הקיין. הרמתי את הקיין וסימנתי לכיוון המיטה. "תרחם עלי" שאלה בקול קטן, ואני עניתי "לא. לא היום". והרמתי עם הקיין את שולי החלוק, מסמן לה מא אני רוצה שתעשה. היא הסירה אותו וגרדתי איתו בחזיה. גם היא ירדה ואחריה התחתונים. אני ראיתי את מפלס ההתרגשות שלה מטפס. וסימנתי על הכרים. היא נשכבה עליהם כשישבנה גבוה באויר ורגליה על הרצפה.סימנתי בין ירכיה עם הקיין בתפיחות קטנות ימינה ושמאלה - והיא פיסקה קצת את רגליה. שאלתי אותה בנוקשות למה היא נענשת. היא החלה להתווכח שזה לא צודק, בלה בלה.. הצלפה חזקה עם היין באוויר השתיקה אותה. חזרתי שוב על השאלה. היא השיבה. "ומה העונש "שאלתי 50 עם הקיין, ענתה בקול שקט
הודעתי לה שאהיה נחמד אליה ולא אצליף בה על קר, למרות שזה עונש. התחלתי לחמם אותה לאט לאט עם מכות קטנות ומהירות שנעו מצד ולצד ומלמעלה למטה, כולל הירכיים העלינות. "לא בירכיים" היא אמרה, קיבלה בתמורה הצלפה מהירה על הירכים ושתקה.
שהישבן קיבל צבע אדום די עמוק. אמרתי לה שאלו יהיו חמישים הצלפות עונש, שאחרי כל אחת היא תספור, ותאמר "סליחה שהבכתי אותך דן".
בעונש כמו בעונש.
היו אלו חמישים הצלפות חזקות. יותר מהרגיל בינינו. יותר ממה שמהווה עבורה איזור נוחות. הקיין שרק ופגע, סימן כעוס, כזה העשוי משני פסים אדומים ולבן באמצע ביניהם הופיע מייד על עורה. סליחה ש...היא אמרה מיד אחרי שאספה את נשימתה.
באמצע היא החלה לבכות, התבלבלה לא פעם במספרים ואני תיקנתי אותה. אפילו חשבתי לרגע להפסיק, מה גם שראיתי סימני פציעה גלים איפה שהקיין חזר ופגע. אבל ידעתי שאסור לי. היא לא תסלח לי שלא נתתי לה לסיים את החוויה.
אחרי חמישים, שץהיא בכתה כמו תינוקת, מרחתי ג'ל קריר על ישבנה ולא...לא שלחתי אותה לפינה אלא אספתי אותה בין ידי.
והיא אמרה לי..."אני גאה בך ספאנקינדן" ואני ידעתי למה. כי לא הפסקתי את העונש לפני סיומו.
"אני גאה בך הצלף בי" אמרתי לה. ובטוח שלא תחזרי על הטעות.
ומקווה עמוק בלב, ששהיא כן תחזור עליה...
