ווטסאפ על הבוקר מהצלף בי (צלפי בלשוני): "סאפנקי יקירי, הסתכל בבקשה בפוסט האחרון בבלוגי. אודה לך אם תוכל לכתוב את הפרק השלישי שלו".
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=48171
נכנסתי, ראיתי וחייכתי. אכן לפני כשבועיים הייתי שם והשתתפתי ביצירת הפרק השלישי. היה לי ברור שאם היא מבקשת, אעשה זאת בתענוג.
האמת שתמיד סיקרן אותי מי הוא הגבר שכבש את ליבה של צלפי. הוא היה חייב להיות חכם, בעל חוש הומור ומעניין. היא לא דיברה עליו ואני לא שאלתי. שמחתי לבקשתה להצטרף אליהם, בעיקר אחרי שרמזה שהיא מבקשת ממני ללמד אותו דברים שאיננו יודע. ברור שהבנתי למה היא מתכוונת.
"הוא פאקינג גבר-גבר" עברה המחשבה בראשי כשנכנסתי לחדר. גבוה, נאה, סמכותי. ברור שהיה מתח באוויר שצלפי ניסתה לפזר אותו באמצעות כיבודים ושתייה. ישבנו, צלפי החלה לדבר על הבחירות. השיחה סייעה להפיג את המתח אך לא הלכה לשום מקום. שלושתינו מאותו הגוש.
"רוצים להתחיל, אתה מוכן לזה" שאלתי. והוא השיב בחיוב.
דקות קצרות אחרי כן היא הייתה על ברכי כלגופה רק חוטיני. "אם זה לא עונש, "תתחיל בחימום, תמיד תתחיל ככה" אמרתי לו והתחלתי להפליק בישבנה בידי. תוך כדי שאני מסביר לו את הדרך לחמום נכון (לאט - אבל מתגבר, ארוך ויסודי). הוא לא כל כך הבין בהתחלה. מן הסתם הוא לא הבין מה אני עושה שונה ממנו. אך אחרי שצד אחד חטף מאיה, ועברתי לצד השני, הוא התחיל להבין. שני הצדדים קיבלו גוון אדום ויפה.
"עכשיו מחזקים" אמרתי לו וכל צד קיבל חמישים נוספים, חזקים יותר. הצבע הפך לכהה יותר, היא החלה לגנוח ולנוע על ברכי.
"זה הזמן להוריד את החוטיני, אבל לא אעשה את זה, לא רוצה להביך והוא ממילא לא מגן על הישבן" אמרתי וביקשתי ממנה לקום. ברשותה הוצאתי את הג'ל מהארון "פעם הבאה שים אותו במקרר לפני" אמרתי לו ועיסיתי את ישבנה עם הג'ל. היא גרגרה בהנעה. הוריתי לה לשכב על המיטה כשאגנה מורם למעלה על ידי שני כרים והסרתי את החגורה. "זה משהו שתמיד נמצא עליך. תדאג שיהיה מעור גמיש אך עבה מספיק". עברתי למכות חגורה מקופלת והוריתי לה לספור. תוך כדי הסברתי לו שכל שהוי או טעות בספירה מביא מכה חוזרת. ביקשתי ממנה לטעות והיא חזרה על מספר 12 פעמיים וקיבלה אותו שוב. חייכתי. הוא לא. אחרי עשרים הסברתי לו שחגורה מקופלת כבדה יותר, אך כשהיא פרוסה מהירות הפגיעה כפולה. הסברתי לו היכן מותר והיכן אסור להכות וממה להזהר. והתחלתי להצליף עם חגורה פרוסה. היא השמיע צעקות כאב ואף שלחה את ידיה לאחור. "טוב. זה מספיק" אמר פ' "די די הבנתי". הפסקתי לרגע. "את מסכימה" שאלתי את צלפי. היא סובבה את ראשה לאחור, עיניה ברקו (אולי היו שם גם דמעות). היא הזמינה אותו לשבת לידה ולאחוז בשתי ידיה. "זה מרגיע לי את הגוף והראש, אני זקוקה לכאב הזה. אני רוצה שתראה את זה אהובי. אל תשחרר לי את הידיים". הוספתי עוד עשרים הצלפות, חזקות. היא צעקה וגנחה אך הוא לא שחרר את ידיה. על ישבנה הופיעו סימנים אדומים כהים. אלו ישחימו עוד היום וישארו עוד כיומיים אמרתי לפ'.
הזמנתי אותו אלי ונתתי בידיו את החגורה כשהיא מקופלת. "תורך" אמרתי לו. "עשרים, חזקות. את סופרת אותן בקול רם. מכה חלשה מדי, את לא סופרת, ברור?".
לקחתי מהארון רצועת עור עבה המחוברת לידית עץ נעמדתי מצידה השניה והוריתי לו להתחיל. היא בקושי הרגישה את המכה שלו ולא ספרה. הנפתי את הרצועה והורדתי עליה בחוזקה. "אחת" היא צעקה. הוריתי לה לספור רק את שלו, כי שלי לא נחשבות. ולו אמרתי שעל כל חלשה שלו היא תקבל אחת מאוד חזקה ממני. הוא החל להצליף חזק יותר, לפחות חמש פעמים היא חטפה חיזוק ממני וזה עודד אותו להשתפר. אחרי עשרים שלו שנספרו כלגיטימיות, ידיו רעדו והוא כמעט ובכה. הוריתי לו להפסיק ולעסות אותה עם הג'ל.
זה היה מספיק לטעמי, גם לטעמה. בשבילו זה היה יותר מדי.
אחרי שכמה, חיבקתי אותה קצרות. הוריתי לו תמיד לעשות את זה אחרי הצלפות.
נשארתי עוד כמה דקות, הסברתי לו שזה היה סשן קצר אבל די אינטנסיבי ושהיא יכולה לקבל הרבה יותר, אבל, שיתחיל ככה - והלכתי.
אחרי כשבוע קיבלתי הודעה ממנה שהוא בהחלט משתפר ואפילו מתחיל להינות מהקטע.
ואני, מעז לקוות שהם יזמינו אותי פעם לסשן שבו הוא יוביל ואני אהיה שחקן המשנה.
וכמה מילים לצלפי:
את אישה מדהימה. למדתי המון ממך ומקווה שגם את ממני. הפגישות שלי איתך היו תמיד הנאה צרופה.
הוא גבר מקסים ובהחלט ברמה שמגיעה לאישה שכמוך.
החזיקי בו ותיהני איתו.
