כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

וכל שנותר לאחל...
שתהיה השנה החדשה,
מתוקה, מתוקה,


בכנפיה, נושאת בשורה טובה...


לבריאות ורפואה שלמה,
לאהבה גדולה,
לחיוכים אין סופיים,
לרוגע, שלווה
ולאושר הפשוט הנימצא סביבנו,
בכל אותם הדברים הקטנים כביכול, אך הגדולים באמת !


מכל ליבי,

אליכם יקיריי הקרובים,
וגם לאלה הרחוקים....לכולכםםםםם.

להתחיל ככה את הבוקר.....
טלפון בשעה שבע וחמישה.....אחותי בהיסטריה,
"שמעת משהו מXXXX, (בני הבכור)?"
אני בזינוק מהמיטה...."מה כבר קרה??"
תאונת אופנוע קטלנית בצומת, שני רוכבי אופנוע, צעיר וצעירה בגיל
העשרים נהרגו....."
....שתיקה....נעתקו לי המילים...
ניתקתי, והתחלתי סידרת טלפונים מטורפת מאחד לשני לשלישי, אףףףףף אחדדדד לא עונה !
הסרט של החיים רץ לי בראש.....
מה עושים? מה עושים???
חמש דקות....התקשרתי למשטרה, הבטן מתהפכת לי....הלב מתפוצץץץץ,
...עונים, ואני מקושי מוציאה מילים מהפה,
שואלת: " תאונת האופנוע....רוצה לדעת....
תשובה: "גברת, זה לא הבן שלך,
אני : "מאיפה אתה יודע? עדיין לא נתתי שום פרטים...?
השוטר: "מהיכן את?"
אני : "מ.......ושמי.....
השוטר: "תרגעי, זה לא הוא....."

וואווווווווווו, ברגע אחד יצא לי כל האוויר.
נרגעתי, וליבי דואב על אותם הורים שקיבלו את בשורת איוב.....
הייתי כבר בסיטואציה כזו לפני שש שנים עם אותו ילד.
לשמחתי, אחרי יסורים רבים העמדנו אותו על הרגליים.
בפעם הקודמת, זה היה עם מכונית.
ועכשיו, כניראה שהחליט הינוקא, לקצר לאמא שלו את החיים...
קנה אופנוע כבד, ולי, ממש אין מה להגיד בענין !!
מה שנותר לי, זה רק להתפלל להוא...ולקוות לטוב....

סופ"ש רגוע ושלו לכולנו..

מאמר של מאיר שלו שמובא כלשונו...
מעט חומר למחשבה, מזוית "קצת" אחרת.
אני אהבתי מאד, (נו, כופרת..)
הרי הוא לפניכם....



האר"י פוטר הקדוש


" קראתי שבעיתון החרדי "יתד נאמן" התפרסמה ביקורת קטלנית
על סדרת הספרים של הארי פוטר.
"יתד נאמן" מתאר את עלילות הארי פוטר כ"ספר דימיוני ותלוש
מן המציאות", ואומר שהפופולריות העצומה שלו מעידה על....
"הריקנות התהומית בה מצויה התרבות המערבית והתהום אליה
היא מגיעה".
"מבוגרים שנוהגים כילדים פתאים", מלגלג המאמר ב"יתד נאמן",
"הולכים שבי אחרי סיפורים דימיוניים".
ואכן, מי כאנשי "יתד נאמן" יודעים מה רבה השפעתם של סיפורים
דימיוניים.
אפילו בי היה מעשה.
בהיותי ילד, כלומר פתי קטן, הלכתי שבי אחרי כמה וכמה סיפורים כאלה.
במיוחד אני זוכר ספר אחד, שאבא שלי נהג לקרוא לי לפני השינה,
ואם אינני טועה, למדנו אותו גם בבית הספר.
אני לא זוכר אם קראו לו ספר "שמות" או "משה רבנו ומקל הקסמים",
אבל את העלילה לו מאד אהבתי.
סופר שם על ילד שגדל בארמון מלך מצרים, וכשגדל קיבל מקל
קסמים, שהוציא מים מסלעים, מילא את היאור בצפרדעים, ואפילו
בקע את ים סוף.
את הקטע האחרון, של בקיעת הים, אהבתי במיוחד, כי בתור ילד
לא הבנתי שזה בסך הכל סיפור דימיוני, התלוש מן המציאות,
והאמנתי שהוא קרה באמת.
למזלי התבגרתי, ובדומה לאנשי "יתד נאמן", הבנתי שמדובר בסיפור
ילדים דימיוני, תלוש מן המציאות, המעיד על ריקנות תהומית ויאה
לילדים פתאים.
אבל למרבה הצער, רוב המבוגרים אינם אחראיים ושקולים כמוני
וכמו אנשי "יתד נאמן".
רוב האנשים המבוגרים ממשיכים להתנהג כילדים פתאים, וללכת שבי
אחרי סיפורים דימיוניים, התלושים מן המציאות, ובגלל "משה רבנו
ומקל הקסמים" הם אפילו חוגגים מדי שנה את ליל הסדר.
"משה רבנו ומקל הקסמים" אינו הספר היחיד.
מדובר בסדרה שלמה של צעשיות, שנכתבה הרבה לפני סדרת
"הארי פוטר" ונמכרה הרבה יותר טוב ממנה.
אני עדיין זוכר את "יעקב אבינו וסולם המלאכים" (יעקב נער צעיר
הבורח מאחיו האכזר, משוחח עם אלוהים).
ואת "בילעם והאתון המדברת" (אתונו של בילעם, קוסם זקן ומרושע,
רואה מלאך בעודו מחרף ומגדף אותה במרץ).
וגם את "יצחק פוטר ואבא עם המאכלת" (לא ממולץ לילדים).
אבל הכי אהבתי את הסידרה של אליהו: "אליהו פוטר ומרכבת האש"
(סיפור אמיתי, מעוגן במציאות, על אליהו הנביא, שממריא לשמים במרכבת
אש רתומה לסוסי אש), "אליהו פוטר ואדרת הפלאים" (סיפור דוקומנטרי נפלא:
אליהו מגלגל את אדרתו, מכה בה את מי הירדן, והנהר נבקע)
ו"אליהו פוטר ונביאי המכשפה איזבל" (סיפור עובדתי, עם הוכחות, על
אליהו ונביאי הבעל המתכנסים בכרמל. אליהו מוריד אש מהשמים
ואחר כך מביא ענני גשם).
פה ושם התוודעתי גם לרבי מכר מתורגמים, כמו "שלגיה ושבעת הגמדים",
"זהבה ושלושת הדובים" ו"דון קישוט", אבל אפילו כילד קטן הבנתי שמדובר
בסיפורים דימיוניים, התלושים מן המציאות, ואשר הפופולריות העצומה שלהם
מעידה על תהומות הריקנות בה שקועה התרבות המערבית.
על כן המשכתי להתעניין בסיפורים האמיתיים, המחוברים למציאות ומעידים
על הפסגות הרוחניות שעליהן ניצבת התרבות היהודית.
ביניהם : "אהרן פוטר ועגל הזהב", בר יוחאי פוטר וקב החרובים", "האר"י פוטר
הקדוש מצפת", "אבוחצירא פוטר ומחצלת הפלאות", "ר' נחמן פוטר ושיקוי העשבים",
"המהר"ל פוטר והוגלם מפרג", וגם סיפורים מודרניים : "הרבי מלובאביץ' ודולר הקסמים",
כדורי פוטר והקמיע המסתורי", מר"ן פוטר והאסיר מפקיעין".
לכל זה, כמובן, יש גם צד רציני יותר. "יתד נאמן" מלגלג ואומר כי "אנשים מבוגרים
משתגעים על הארי פוטר", אבל נידמה לי שאיש ממיליוני המשוגעים האלה,
כן ירבו, לא יזרוק אבנים בשבת, לא יאכל מצות בפסח, לא יחתוך את עורלת בניו,
לא ישלח פקחים לחנויות של הקיבוצים וגם לא ירצח את ראש הממשלה.
יתרה מזאת : אני מרשה לעצמי לשער שאף אחד מקוראי הספרים הדימיוניים
האלה גם לא ישתגע עד כדי יציאה למסע צלב, למלחמה של מצווה או ג'יהאד -
בגלל משהו שקרה להארי פוטר.
שונים הדברים בנוגע לשלושה סיפורים האחרים : "אברהם אבינו והארץ המובטחת",
"ישו והקבר הקדוש" ו" מוחמד והסוס המעופף".
קטונתי למקבוע אם מדובר בסיפורים דימיוניים, חס וחלילה, ואני גם לא מחפש
לעצמי צרות, אבל אין לי ספק ששלושת הסיפורים המיטו שיגעון על הרבה
יותר קוראים מסיפורי הארי פוטר, שיגעון שהוא גרוע מכל התמכרות ספרותית."

תם ולא נישלם.....

אהבתי..

אם האדם האהוב רועד בזרועותייך,
אם שפתיו בוערות כאש וגחלים,
אם נשימתו נעתקת מול פנייך,
ועיניו קודחות בלהט כאודים,
אם דופק ליבו מהר פי שש מדפיקותייך,
וזיעתו ניגרת כחמסין על הר שלגים,
ברחי מיד, ילדה, שלא יחזור אלייך,
כי אין זו אהבה, אלא שפעת חזירים!

האם יש לפעמים איזו הפוגה בתנועה הסואנת בצומת ??

בטח ישאלו באיזו צומת ?
והתשובה תמהר ותבוא בחריגת בלמים צורמת אוזן....
בצומת של החיים !

כל חיינו אנו נימצאים בצמתים,
יש סואנות יותר, יש כאלה שפחות.
תמיד קיימת השאלה, לאיזה כיוון עלינו לפנות.
הבחירה צריכה להיות מהירה, כי מאחור, כבר משתרכת לה שיירה.
בזמן הקצר שעומד לרשותנו, צריך להחליט מהר נכון ובטוח.
(ומי בכלל יכול לדעת אם פניה זו או אחרת נכונה לנו מלבדנו?! )...

פלונטר...גדול.

אני אוהבת פלונטרים, יש בהם אתגר..
ומכאן המסקנה המתבקשת.....שגם אוהבת אתגרים...
כמעט כל דבר בחיים מעמיד בפנינו אתגר
פרט ל.....בני אדם.
הם אולי תעלומה שמחפשת פתרון,
אך לא אתגר, לעולם לא ! (אצלי, בכל אופן).


בימים אלה אני עומדת בצומת של חיי,
ולפי מה שניראה מכאן,
החץ מורה ישר קדימה, לא שמאלה לא ימינה !
והדרך לעולם תהיה דרך המלך הלבנה !
בלי היסוס, בלי חרטה ובלי נאמנות כפולה !

הנאמנות היחידה היא לדרכי,
לאיש שאיתי, ולכל מי שסובב אותי בד' אמותיי,
או אם לחדד, מי שזכה להכנס אל ביתי/מבצרי !

אמרה לי לכתוב שאני....
מטומטמת/פסיכית
(זו היתה ההגדרה הנכונה??)

אז....הנה אמרתי, מודה באשמה..

ואת...פשוט אוהבת אותך !!

אני אהבתי מאד,
אמיתי וחותך....



בכניסה למועדון כושר נראתה מודעה עם תמונת אישה צעירה שזופה ורזה
ומתחת הכיתוב: " הקיץ הזה, האם את רוצה להיות בת ים או לוויתן?"
אישה, שלא נראית בדיוק כמו הנערה במודעה בחרה לענות לשאלה,
וזהו נוסח תשובתה:

לכל מאן דבעי,

לווייתנים תמיד מסובבים בחברים ( דולפינים, אריות ים, אנשים סקרניים).
יש להם חיי סקס פעילים, הם נכנסים להריון וממליטים לווייתנים גורים מתוקים להשתגע.
הם עושים חיים משוגעים עם דולפינים, ומפוצצים עצמם כל היום עם שרימפס,
משחקים ושוחים בימים, ורואים מקומות נפלאים כמו פטגוניה ושוניות אלמוגים בפולינזיה.
הם זמרים נפלאים שאפילו הקליטו CD.
הם יצורים נפלאים כמעט ללא טורפים ותוקפים, פרט לאדם.
הם אהובים, מוגנים ונערצים.
לעומתם -
בנות ים לא קיימות. אם היו קיימות,
סביר להניח שהיינו מוצאים אותן סביב קליניקות פסיכואנליטיקאים בגלל משבר זהות חמור:
דג או בת אנוש? אין להם חיי מין היות והן הורגות כל גבר המתקרב אליהן,
( מבלי להיכנס לסוגיה כיצד בדיוק הן יכולות לעשות סקס..) ולכן גם ילדים אין להן.
כל זה עוד מבלי להזכיר את הריח שלהן, מי רוצה להתקרב לנערה המריחה כמו חנות דגים??

מבחינתי הבחירה ברורה לחלוטין – אני מעדיפה להיות לוויתן.
נ.ב. אנחנו נמצאים בעידן בה התקשורת מכניסה לראשינו שרק אנשים רזים הם יפים.

אבל אני מעדיפה להנות מגלידה עם הילדים שלי,
ארוחת ערב משובחת עם גבר שיודע לעורר בי צמרמורת, וקפה עם חברים.
במהלך השנים אנו מעלים במשקל מכיוון שאנו אוספים ואוגרים כל כך הרבה מידע בראש
שכבר אין שם מקום, והמידע מתפזר על פני כל הגוף, כך שאיננו כבדים,
אנו פשוט גדולים מתרבות, חינוך, ושמחה.
החל מהיום, אסתכל במראה באחוריי ואחשוב לעצמי "וואו, תראו כמה שאני חכמה.."

תמיד יש את השירים...
והנה אחד מתוך רשימה ארוכה ישנה וטובה,
שמתאר בדיוק את שמרגיש הלב....


אדבר איתך
חוה אלברשטיין
מילים: רחל שפירא
לחן: אלונה טוראל


כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.

יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.

כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך

על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.

כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי

לא אשאל אותך מדוע...