בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

לפני 15 שנים. 20 באוגוסט 2009 בשעה 18:53

אוהבת אותו,
מתה עליו על......שלמה שלי, כן, שלי !


שניים
שלמה ארצי

מילים ולחן: שלמה ארצי

מה אני מבקש לי? לא הרבה,
את זה כל מה שיש לי, בסביבה,
בין הצער לאושר, מחפש לי,
טיפת אהבה.

מה שאני מבקשת זה דומה,
לפעמים מתכנסת, ושונאת,
לפעמים מסתפקת בלנשק,
לך ת'דמעה.

ככה זה שיש שניים, מסתבר,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
זה נותן לי ת'כוח,
להתגבר גם על מאה מכות.

ככה זה שיש שניים, זה הרבה,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
לא זה לא בשמיים, זה מה ש
גורם לי לבכות.

אל תבכי לא הפעם, אל תבכי,
לא אחזיק מעמד מול ים הבכי,
ואם בא לך לזוז קצת תרקדי,
אני פה בסביבה.

שים לי יד על פני זה שוב מזכיר,
איך נישקת אותי פעם מול העיר,
נעורינו היו אז מתוקים,
כי היתה שם אהבה.

ככה זה שיש שניים, מסתבר...



" class="ng_url">





לפני 15 שנים. 16 באוגוסט 2009 בשעה 18:18

בשקט בשקט
שלמה ארצי
מילים ולחן: שלמה ארצי


בשקט בשקט נרגעו הרוחות
אולי אין כבר סיבה לדאגה
בזהירות בזהירות מלטף אותך עוד
שאף אחד לא יפגע
מאה אלף שירים נכתבו בשביל מי
הנה עוד שיר שאותך יפצה
מה את רוצה ממני
הרי אני בעצמי לא יודע כבר מה אני רוצה

בשקט בשקט נכנס לליבך
ומוצא לי שם איזה מקום
הדבק בינינו רגיש עד לכאב
בקלות אפשר להרוס את הכל
מאה אלף דמעות נשפכו בשביל מה
הלב כבר כמעט עומד להתפוצץ
מה את רוצה ממני תגידי לי מה
לא יודע כבר מה אני רוצה

בשקט בשקט אני משתדל
להבין את הנפש שלך
הו כמה קל לנו להיסגר
וכמה קשה להיפתח
מאה אלף אדם נהרגו בשביל מה
אולי גם על זה צריך להעצר
מה אנחנו רוצים תגידי לי מה
לא יודע כבר מה אני רוצה

אז בשקט בשקט תשבי לידו
אל תגידי מילים
רק תגעי בו.
אז בשקט בשקט תגידי לו אם
את עוד אוהבת אותי לעולמים.


" class="ng_url">




לפני 15 שנים. 13 באוגוסט 2009 בשעה 12:31

ניראה שכאן בבלוג אני הכי מתערטלת....נפשית.
יש כאן משהו שמשרה אוירה נינוחה, אוירה של...בית ??
יש לי כאן מכרים/ידידים/חברים, רובם וירטואלים, מקצתם חברים ביומיום.
חברים טובים באמת, הכי טובים !
יש משהו במקום הזה במיוחד, שלא ניתן למצוא במקום אחר, משהו עוטף ??
לשמחתי הגדולה, לא יצא לי ל"התקל" באנשים רעים אולי בגלל שהאינסטינקטים שלי,
תחושות הבטן שלי, הם שמנחים אותי...
כאן גם היכרתי את האיש שהיה איתי בשנה האחרונה.
מי שקרוב אלי, מכיר אותו ויש כאלה המכירים אותו עוד לפני...
ויכולים הם להעיד איזה בן אדם הוא.
אבל...וכאן מגיע האבל הגדול,
רובצת מעל לראשו עננה כבדה שאותה ניסיתי (וגם על זה יכולים להעיד המקורבים),
לסלק בכל כוחי.
הפכתי עולמות, פניתי לכל מיני אנשים, עשיתי דברים שמעולם לא חשבתי שאני
מסוגלת לעשות, אך מסתבר שכשיש אהבה גדולה ומיוחדת ורצון ענק, אין דבר שהוא בלתי אפשרי.
אני עקשנית גדולה, וכשאני מאמינה ובטוחה בדרכי, אין דבר שיוכל לעצור בעדי !
האיש הזה, הכל כך מיוחד הצליח להגיע אל הרבדים הכי עמוקים שלי.
אל מקומות שאיש לפניו לא הצליח להגיע, איתו הייתי הכי אני שיכולתי להיות...
ולא שלא האמנתי ביכולותי, הוא פשוט ידע איך לגעת בכל המקומות הנכונים בדרך המיוחדת שלו.
כשהוא לצידי החיים לא משעממים לרגע....עליות, ירידות, פניות חדות, עצירות פתאומיות,
שגורמים ללב כמעט ולפרוח ממקומו, ולאדרנלין לזרום בשצף קצף בורידים ו....הדובדבן...
"סיעור" מוחות מטורף שגובל בחייזריות .
אינני ילדונת ומן הסתם עברתי דבר או שניים בחיי , אבל כזה, עוד לא היה ..!
ואם נחזור לאבל...הוא נמצא לדעתי ב"הסרט" של חייו .
לדבריו, ישנם כאן אנשים המבקשים את רעתו, שיעשו הכל על מנת לשבש את דעתו,
לשבש את חייו, ולהביא אותו לאבדון..
חזרתי ושאלתי ללא הרף, מבלי יכולת להבין למה?? לאיזו מטרה ??
התשובות שקיבלתי נשמעו הזויות, חסרות כל היגיון מפי בן אדם שהוא הכי הגיוני והכי רציונלי !
כל ניסיונותי להבין, למצוא איזה שהוא היגיון עלו בתוהו .
לאורך כל הדרך, הייתי עסוקה בלהדוף, בלהרגיע, להראות שאין "שם" כלום,
שאני באה מהמקום הכי נקי שאפשר, בלא דיעות קדומות,
שני אנשים, שתי נפשות שניפגשות כי כך יעד להם הגורל !!
יד הגורל ורק היא, זו שפעלה כאן ולא שום דבר וגם ובמיוחד אף אחד !
עם חלוף הזמן, הדברים רק הלכו והחמירו.
המתח העצום נתן בו אותותיו והוא חלה כדבריו, במחלה שאינני אוהבת לקרוא לה בשמה.
היאוש התחלף בסוג של אפטיה/השלמה עם המצב..."כך ניגזר עלי" אמר.
שלב ההשתבללות הגיע, חוסר רצון ופחד לצאת את ביתו פן יקרה כך וכך...
מאדם מלא עזוז ושמחה, תזזתי, פעלתן הפך לנירגן, וחרד...פסימיסט !


ואני, אני הגעתי למצב של כמעט וכלו כל הקיצין, אבל עדיין מאמינה בטוב !
מאמינה שיחלים שימצא את השקט המבורך לנפשו המיוסרת.
רק את כל הטוב שבעולם מאחלת לו ולסובבים אותו.
ו...כן, אוהבת אותו אף על פי כן ולמרות הכל, עד סוף העולם ובחזרה...
כי כזה אחד מוצאים פעם אחת בחיים אם בכלל..

אחרית דבר, וקצרה היריעה מלהכיל את הסגה במלואה...
הרגשתי צורך לפרוק מעט מהמעמסה, ובחרתי בכם.

יום סגרירי משהו הפך למחוייך כי פשוט אי אפשר אחרת..


נפתולי הנפש




לפני 15 שנים. 12 באוגוסט 2009 בשעה 21:27

גבר הולך לאיבוד
שלמה ארצי
מילים ולחן: שלמה ארצי


גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת,
בין שיחי השרך.
הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת.
הוא נעזב,
הוא נושר בסתיו,
אל תהיי כועסת,
הוא מאוהב.

תבואי אליו לפעמים,
הוא נרגע כשאת פה.
יש לו דרכים משונות,
את אוהבת אותו.

גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ השסק,
נצבט בשושן,
בוץ דבק בעקביו, אל תהיי כועסת,
הוא מאוהב.

הוא בא אלייך לפעמים,
את נרגעת כשהוא מלטף,
יש לו דרכים משונות,
לומר לך שהוא אוהב.

יש לפעמים שריק על המרפסת,
כמו יום שבת,
ורוח דרומית בשקט נכנסת,
ואף אחד.
את חושבת עליו,
וחתול בעשב, בורח זנב...

שיבוא אלייך פתאום,
ישתוק, ילטף,
יש לו דרכים משונות,
לומר לך שהוא אוהב.



" class="ng_url">




לפני 15 שנים. 11 באוגוסט 2009 בשעה 11:08

רחוק מהעין,
זה הכי רחוק מהלב....

הבנת? מה הבנת?
ממש לא הבנת אההה ??.
עכשיו, אחרי הנ"ל בטוח תבין !!

ולמשהו אחר ואולי לא,

כשאדם "עיוור" למתרחש סביבו, כל מה שתראה לו , לא יוכל ליראות
מעצם היותו "עיוור".
ידוע, כשחוש אחד "מקולקל" האחרים מתחדדים ומחפים/משלימים את החסר,
אבל, לא תמיד הם משקפים את המציאות הנכונה, ואז קיימת בעיה גדולה.
לעיתים, בונה אדם מציאות חלופית, הוא מאמין בה ומסרב לקבל מציאות אחרת.
נוסיף לזה גם דימיון פורה, והרי לנו "מתכון" בטוח לכאוס מוחלט...
הבעיה החמורה ביותר, כשבנוסף לדימיון נימצאת שם גם עיקשות חמורית טיפוסית ..
השילוב הקטלני (והוא ממש קטלני) של כל הדברים, יוצר תרחישים אפוקליפטיים,
והופכים לנבואה המגשימה את עצמה !!
הדבר הזה, גורם לאפקט ה"אבן המושלכת למים"...
שיוצרת מעגלים, ההולכים ומתרחבים...ומכלה כל חלקה טובה.
במקרה הנדון, כל מה ומי שנמצא בסביבה, נפגע !!

כשישכילו להבין את הנאמר, באורח "פלא" יעלמו כל הסימפטומים המדאיגים...




יום נפלא ומחוייך

לפני 15 שנים. 6 באוגוסט 2009 בשעה 10:06

הי לכולם, בחסות חברה שהייתה בהרצאה על שפעת החזירים...
השורה התחתונה לשטוף ידיים בסבון ומים. שטפתם רק עם מים – סתם מרחתם את החיידקים והלכלוך.


זו שפעת לכל דבר. מדבקת מאוד יחסית ולא קטלנית יותר משפעת אחרת.
כל שנה חולים בשפעת עונתית אחד מעשרה איש. השנה, בגלל שפעת החזירים
(שהיא חדשה ומאוד ומדבקת) יחלו אחד משלושה.

ספציפית לשפעת חזירים - היא נחשבת למחלה של צעירים 60% מהחולים הם בני 10-40. רק 5% מעל גיל 50.

איך נדבקים? הדרך הנפוצה ביותר להפצת הנגיף היא במגע יד.
אם חולה משתעל בחדר הסיכוי להדבק ברסס האפצ'י שלו קטן. אולם חולה ששם יד על הפה באפשצ'י
ואחר כך עם אותה יד ילחץ את שלך, יגע בידית הדלת בה אתה תגע וכד'
כך הנגיף יעבור לידיך ומהידיים אם תגע באף, בעיינים, בפה ויש סיכוי גדול להדבק.
איך נמנעים מהדבקה? פשוט **לרחוץ ידיים**. מים וסבון פוטרים את הבעיה.
אין צורך להצטייד במסכות והן כלל לא יעילות לציבור הרחב.
(למשל צריך להחליף אותן כל 4 שעות, הן לא נוחות למי שלא רגיל ללבוש
ולכן הוא יגע בה כל הזמן מה שיגדיל את הסיכוי להדבקה ע"י הידיים ועוד).
יש להתעטש ולהתשעל מאחורי המרפק או בתוך החולצה, לא לכף היד.
במהלך כל היום אנו נוגעים בדברים שאחרים נגעו בהם –
מקלדת, עכבר, טלפון, ידית, קופסאות קפה סוכר, חשוב לשטוף ידיים הרבה במהלך היום!! עם סבון!!

איך יודעים אם נדבקים?
זו שפעת המלווה בחום כמעט תמיד ולכן אם יש סימני שפעת וחום רוב הסיכויים שזו שפעת חזירים.

מה עושים אם נדבקים? אנשים בסיכון שמעלים חום - נא לגשת בהקדם לרופא.
אנשים לא בסיכון שמעלים חום אבל סה"כ מרגישים בסדר - נישארים בבית
כמה ימים עד שהתסמינים יחלפו. 24 לאחר חלוף התסמינים ניתן לחזור לעבודה/לגן ולשגרה.
אנשים לא בסיכון שמעלים חום אולם רואים החמרה (קוצר נשימה, כאבים בחזה וכד')
יש לגשת לרופא ולקבל טיפול.

יש טיפול? כן. תרופה נגד נגיפים בשם תמיפלו.
יש מספיק בארץ לכל מי שצריך. משרד בבריאות קנו מחסנים של התרופה וגם לצבא יש סטוק.
לא כל אחד צריך לקבל טיפול כי הרוב המכריע של החולים יקבלו את המחלה באופן קל ביותר,
כמו שפעת רגילה או שבכלל לא ירגישו חולים.

יש חיסון? עובדים בעולם לפתח חיסון לנגיף אולם לא צפוי להיות חיסון עד אמצע החורף או עד סופו.
בכל מקרה משרד הבריאות שמר תקציב לקנות גם אותו.

בברכת תרחצו ידיים !!
ובריאות טובה


ו...יש גם חזרזירים מתוקים.



לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 20:54

פעם, הייתה לי שיחה עם חברה ואחת הנקודות שדובר בהן היתה,
תארים אוניברסיטאיים...
היא סיפרה על חברה אחרת, שלעולם לא תלך עם מי שאין תואר באמתחתו..
כן, באמתחתו...
ככה אני רואה את זה, עוד דבר בסל "הקניות" של החיים.
עוד "נייר" למסגר ולתלות על הקיר...
לדעתי, לא התואר "עושה", את האדם, אלא האדם את ה"תואר" !
יכולים להיות לו לאדם מיליון תארים, אך דבר זה לכשעצמו, אינו מספיק
על מנת לעשותו ל"בן אדם".
לפני הכל, נחוצה אינטליגנציה.
אינטלגנציה אינה נירכשת היא מולדת !
רמות האינטליגנציה אינן שוות ויש הרבה גורמים המשפיעים עליה.
הגורם העיקרי שמשפיע על האינטליגנציה הוא גנטי, אך גם להשפעה הסביבתית יש השלכות.
הכרתי אנשים בעלי תארים גדולים, אך כאנשים, סתם אנשים, הם היו כל כך קטנים..
הכרתי גם אנשים "קטנים" חסרי תארים, שהיו מאדדדדד גדולים...
בעיני, הקביעה הזאת אם להתחבר לאדם זה או אחר בגלל תואר כזה או אחר,
כמוה כדיעה קדומה, ואם להקצין.....כפרימיטביות לשמה !!
אנחנו נולדים זכים, דף חלק במחברת חדשה, עם תכונות מאד ספציפיות ועם,
איך לא? אינטלגנציה...
מה נעשה עם הכלים שקיבלנו זה דבר אחד, אבל מכאן ועד לסיווגו של אדם
כ"טוב" יותר או פחות, כ"שווה" יותר או פחות, המרחק הוא אין סופי...

וזו בכמה מילים דעתי בעניין.
אם עצבנתי כמה אנשים, שמסתובבים עם האף בעננים זה ממש לא איכפת לי.
ולמתעניינים....אין לי תואר מאוניברסיטה יוקרתית..
יש לי תואר באוניברסיטה הכי "יוקרתית", האוניברסיטה של החיים !!
בתוספת אינטליגנציה "קצת" מעל הממוצע (וזה בדוק מספרית)
ו...גם בזכות נצר באילן היוחסין של הגאון מברדיצ'ב...
וצימאון אדיר ללימוד עצמי בעיקר !!

ואחרי הכרזה כזו, מי ש"בוחר" לא להיות חבר שלי (התואר, התואר)...
שלא...

נשיקות לחברי היקרים (באמת ולא בציניות) ושבוע מקסים לכולםםםם...



לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 7:20

לפעמים כל כך בא לי להיות "כלבה"...
לא במובן הבדסמ"י של המילה...פשוט ביצ'ית רעה..
תמיד אומרים שגברים מעדיפים ביצ'יות, אפילו כתבו על זה ספר..
ועכשיו, ממש עכשיו בא לי !!
כלבת פיטבול על כל המשתמע...


לפני 15 שנים. 29 ביולי 2009 בשעה 19:08

עד מתי

אתי אנקרי
מילים ולחן: אתי אנקרי



תן לי דקה לשכוח
תן לי דקה לנשום
לא נותר בי כוח
להבין היום

עד מתי
תרצה רחוק,
תרצה קרוב אלי?
עד אולי -
עד קרוב אלי

תן לי דקה לשמוח
שאמרת - אהבה
למה תמיד כשיחד
מאיים הרגע הבא

עד מתי
תרצה רחוק,
תרצה קרוב אלי?
עד אולי -
עד קרוב אלי

תן לי דקה לשכוח
את האישה שלך
לא נותר בי כוח
להבין אותה

עד מתי
תרצה רחוק,
תרצה קרוב אלי?
עד אולי -
יבוא אחר,
ירווה את לילותי


" class="ng_url">



לפני 15 שנים. 27 ביולי 2009 בשעה 11:12

יש לי הרגשה שמתמרנים אותי,
אני, "זורמת" (מי שמכיר אותי, יודע עד כמה שונאת את המילה לזרום) עם ההרגשה..
לפעמים יש לי תחושה שפורטים על מיתרי ליבי..
כן, אני נוחה להתרצות במיוחד כשהלב גדוש באהבה...
אני עוצמת עין, עושה עצמי כלא "רואה"...
עד מתי???