כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

לך, כן לך, ששם במקום המדהים,
תודה ענקית על סופ"ש מעולה,
על אירוח שפשוט אין מילים, שם בצימרלנד....
תודות ושוב תודות לבריז'יט המקסימה !!!
יכולתי להמשיך עוד ועוד בתיאור, אבל חייבת לעוף לעבודה..
אבל עוד ידובר בזה...

נשיקות לשבוע נפלא לך ולנו לכולנו

אוהבת אותך.

וגם ב"נשמות הטהורות"....
הנה אחד ממש שווה,
והמילים, כל כך נאיביות וטהורות על באמת..

לאן נעלמות המילים שלך כל הזמן איש??!!
המילים שאני כל כך אוהבת, גם כשהן דוקרות..
אוףףףףףףף איתך..
הגעתי, ראיתי, שמחתי....התאכזבתי

....שכל כך נימאס לי,
וזה ממש עכשיו ברגע זה !
אך מאחר וברגעים עסקינן,
סביר להניח שתיכף יעבור לי...

בתוך מכלול הדברים שמטרידים אותי לאחרונה,
יש אחד נוסף, שמאדדדד מטריד אותי.
מדוע האנשים הקרובים לנו ביותר, שטוענים שהם אוהבים כל כך,
פוגעים בנו בכל פעם מחדש ??
אם הם כל כך אוהבים, משמע הם רוצים את הטוב ביותר בעבורנו.
אם הם כל כך רוצים את הטוב ביותר בעבורנו, אז למה ????

אהמממ....אולי בגלל שאנחנו כל כך אוהבים,
סף הרגישות שלנו גבוה במיוחד, וכל דבר קטנטן
מעקצץ ומרגיש חזק ביותר???
ואולי אנחנו בכלל חסרים מהאפור ההוא או במילה אחת סתומים,
ולכן מפרשים דברים בצורה לא נכונה??

הסבירו לי בבקשה לאט כדי שאבין מהר (סתומה כבר אמרתי !)

...סתם תהיות (מטרידות) של בוקר יום רביעי ועוד אחרי חופש.

ועכשיו, בא לי ורוד, אהמממ...לא, ציבעוני
לא,לא ורוד....ועכשיו זה סופי.

(לא סגורה על עצמה ז'אתי, ואני בכלל הצעתי לה בלונדיני....
גברים מעדיפים בלונדיניות, מה? לא?? )

...ולא צריך להאמר יותר,


סליחות

ביצוע: יהודית רביץ
מילים: לאה גולדברג
לחן: עודד לרר



באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים - הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופל שלך
תנני ללכת תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה.

ולמדתי שם לכל ריס וציפורן...