זכוכיות

כל הנבואות האיומות
שהגשימו את עצמן בתוכי, בחיי
נעלמו כשאת הופעת.
שכחתי כמה נעים לדבר איתך.
רק לדבר.

לפעמים אני רוצה שתהיי לידי
בכל רגע שבור, בכל רגע מואר
להזכיר לי לא לברוח,
לא לפחד.
להזכיר לי להתגשם.

כל המילים הכעורות
שנאמרו בימים של דלות
נעלמו כשאת חייכת.
שכחתי כמה נעים להרגיש איתך.
כמה נעים להרגיש.

לפעמים אני רוצה שתהיי בכל רגע.
להזכיר לי שאני ראויה.

__________________________
Come on hold my hand,
I wanna contact the living.
Not sure I understand,
This role Ive been given.

I sit and talk to god
And he just laughs at my plans,
My head speaks a language,
I don't understand.

Robbie Williams, Feel

זוכרת.
אותם דברים שאמרתי לך,
לפני זמן ועוד קודם,
כשהיינו במקומות אחרים,
אחרי לילות מיוזעים,
אתה עם שלך
ואני.

ואחר כך נותרתי לבד מול עצמי
ופחדתי.
הסתובבתי ימים למצוא
עברתי אנשים, נשים, כאבים,
אך לא מצאתי לי בית.
לא מצאתי מרפא.

והדברים שאמרתי לך,
לפני זמן ועוד קודם,
רציתי לומר לך שוב,
כמו לחזור לאחור, לשנות את הדרך.
להתמכר לשקט הזה
המרעיד.

ואחר כך נותרתי לבד מול עצמי
ושכחתי אותך.
הסתובבתי ימים לחפש
עברתי אנשים, ערים, ארצות,
אך לא מצאתי לי בית.
לא מצאתי מרפא.

זוכרת.
אותן מילים שאמרתי לך,
לפני זמן ועוד, ועוד.
במקומות אחרים,
אחרי לילות אדומים,
אתה עם שלך
ואני. רק אני.

_________________________
Spend all your time waiting
for that second chance
for a break that would make it okay
there's always one reason
to feel not good enough
and it's hard at the end of the day

I need some distraction
oh beautiful release
memory seeps from my veins
let me be empty
and weightless and maybe
I'll find some peace tonight

Sarah McLachlan, Angel

הגיל, הגוף והציפיה הזו שמתארכת,
עוד רגע אני בורחת מכאן שוב, מתקפלת.
לא אותות של סכנה, לא אפילו סדק קל,
רק הדממה הזו כשיורד הלילה והחושך שנכנס.
רק הצריבה הזו שמזכירה לי ואינה נגמרת,
פעם, לפני זמן אחד, הייתי אחרת.

זה נכון. משהו נאטם, נחתם, סוגר, אוכל,
הפחד לנסות, הפחד להצליח, הפחד הנורא להכשל.
הציפיה שהתארכה, והגוף, והמילים,
שריר אוטם לב אחד, אחר-כך מתרגלים.
אחר-כך נסגרים.
לא אותות של הפוגה, לא אפילו רגע לעצור,
רק הצריבה, והפחד. רק השקט והקור.

עוד רגע אני שוב מתקפלת לתנוחת עובר מרגיעה.
בדרך, על קו החוף, רקדו עשרות עפיפונים עם הרוח,
דבר לא שייך אלי עכשיו.
החושך ירד, השקט נכנס, מרחוק מוסיקה עמומה,
קולות של חיים בקופסא שממול, בירות ומרפסת חמה.
עוד יום מכובס, עוד לילה אפור, זה נכון, מתרגלים.
הצפיה מתארכת, נמתחת. אחר-כך נסגרים.

כמו שריר אוטם לב אחד וצריבה שלא נגמרת.
פעם, לפני זמן אחד, גם אני הייתי אחרת.


_____________________________
And sometimes I get nervous
When I see an open door
Close your eyes, clear your heart
Cut the cord

The killers, Human

השיר על התוכי יוסי
אברהם חלפי

אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי.
עמו אשוחח עת איש לא ישמע.
ואז אומר לו, אומר:
העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר
מענבי הנשמה.

התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט,
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי
אלחש לקירות: יוסי מת,
יוסי מת.

וישוב אפרך מהכלוב למולדת -
מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב,
ערירי, בלי אישה תוכיה ויולדת.
לתוכי שכמוך אסור לאהוב.

אתה לא תאהב, יוסי, יוסי
אף פעם.

כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר, שלבו אש וזעם,
בין לבבות אדישים וחוטאים.

כמוך הם רק צעצוע בבית,
למען יוכלו ילדים לשחק.
פטפט, תוכי יוסי,
נחמני כזית,
ליבי היום ריק.

וכולם התגבשו לזוגות ומשהו התעייף להם.
משהו בחיים איבד טעם, או אולי איבד עניין. הכל הפך קשה יותר, מר יותר.
ההווה נבנה מרצף אירועים מונוטונים קטנים המשתרשים ומתגבשים, ונטמעים כאילו מעולם לא חיו באמת.
כאילו מעולם לא יצאנו, טיילנו, צחקנו, אהבנו. כאילו מעולם לא היינו ילדים.
השיחות נבנות מרצף טרוניות קטנות מרעילות, כאבים חדשים, צרות ישנות וכסף. עובר ולא שב.
הלב שלהם מת קצת בפנים, לא קל לעמוד בכל אלו.
והכסף..
וכולם התגבשו לזוגות ומשהו בהם התעייף ומת.
הטיולים הרגליים במדבר הפכו לחופשה מפונקת באירופה, שבת עם עפיפונים בים הפכה לשבת "על אש" אצל אמא,
טיול עם מגדיר זוחלים הפך לרבע שעה בפינת ליטוף מצחינה, ונסיעה באופניים לפארק הפכה לנסיעה באוטו לקניון או למסעדה.
כאילו מעולם לא היינו ילדים.
מחפשים חצבים ראשונים לקראת הסתיו, רצים אל הודאיות השטופות ירוק בראשית האביב,
מעמיסים תרמילים לטיול לילה במדבר, עם שבילי טשטוש, מפות כוכבים וזריחה אדומה על ההר.
כאילו מעולם לא חיינו.
וכולם התגבשו לזוגות ומשהו התעייף להם.
וכל היופי הזה מסביב, נסתר, נעלם ונשכח מהם. הילדים שלהם מעולם לא ילמדו להנות מהשפע הזה.
הם לא יכירו את האדמה, את הערבה, את המדבר, הם לא ילכו בין השבילים, לא יריחו את פרחי הבר,
לא ידעו את הארץ, לא נחל, לא הר. הילדים שלהם יהפכו עוד רגע קט לדור חדש שלא חווה טבע אמיתי מימיו.
הרי בין הבית שלהם למקדונלד הקרוב, ובין חניה אחת לשניה, אין שדה, או שביל או חלקה פורחת אחת לנחמה.
עצוב.




____________________________

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם -
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.

"היורה ירד מחר הבט בלבנה"
"איך היה יבול הענבים השנה?"
"היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה",
"ובלילה תתכסו כי תהיה צינה."

אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.

ועכשיו אם יום או ליל אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.

אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.

מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?

אהוד מנור

היא שוכבת על המיטה הגדולה, כיסוי העיניים מונח כמעט רפוי על פניה. עכשיו הכל נגמר.
מבחוץ חולפת מכונית, מסמנת פסים בוהקים על התקרה, עוברים ונעלמים. חומקים בין התריסים.
עכשיו הכל שקט.
טרטור אופנוע חולף מפזר מנעדים של נגיעות, רעידות, זרמים דקים על גופה החשוף,
היא כמעט יכולה לחוש את משב הרוח שנותר מסוחרר מאחור. היא נושמת. מסתחררת.
עינה פקוחות, צווארה מתוח, ידיה קשורות לאחור, היא נמשכת, גואה לרגע ומוותרת.
הנה, היא אינה זעה, לא נלחמת עוד. עכשיו הכל מתחיל.
מכונית עוברת, פסים מאירים את גופה, רשרוש מהחדר הסמוך מרעיד אותה, היא נושמת.
נדרכת. מנסה להתרכז בעולם שבחוץ, להתעתק, להמשיך עם הפסים על התקרה ולהעלם.
צעדים קרבים לאט, לבה הולם, החדר חשך והתנתק.
כיסוי העיניים התהדק עליה באחת, מסתיר את כוחה. גופה נמתח, פועם, שבוי אל נשימות קרבות, חמות.
הנה היא שוב מתאווה. כמו פסים בוהקים על התקרה, שוב קרבים ונעלמים. חומקים בין הסדינים. מתעגלים.
עכשיו הכל שקט.


______________________________
If it be your will that I speak no more
And my voice be still as it was before
I will speak no more, I shall abide until
I am spoken for, If it be your will

If It Be Your Will, Leonard Cohen

חלמתי אותך פעמיים. אולי אפילו יותר. פעמים לבטח, אותן אני זוכרת היטב. היית כך, כפי שאתה, מעט גמלוני, מהסס. שני תלתלים שיצאו ממקומם, וחיוך. כזה מן חיוך שגורם ללב שלי לרעוד, להלום, להתהפך.
לא ידעתי שכך זה מרגיש, מהפנט, ירוק, מפעים, כמו התחושות הראשוניות של החיים. טיפת גשם קרה על הלשון, ריח האדמה אחרי גשם ראשון, אבטיח קר מרוח על הפנים, נוף המדבר בשעת דמדומים, ריח הכרית לפני השינה, גור כלבים במתנה, ריצה יחפה על דשא רטוב, טיול לפנות-בוקר לבד ברחוב, נסיעה ראשונה באופניים לבד, ריח בישולים לקראת השבת, חלום מתוק של מעוף בעננים, נשיקה ראשונה בטעם תפוזים, התעוררות אל בוקר החופש הגדול, נמנום על ערסל אל מול ים כחול, שינה מתוקה אחרי לילה אדום, קולות שחרית, יקיצה אל חלום.

חלמתי אותך פעמיים, לפני שנפגשנו באמת. כך זה מרגיש, מהפנט.


___________________________
If I mention your name
turn around on a chain
then the sky opens for you
when we grew very tall
when I saw you so small then
I wanted to stay with you
inside me I feel
alone and unreal

Syd Barrett, Late night

אני מתגעגעת לריח שלך. כל כך הרבה דברים הותרת, אבל הריח שלך..
הריח המשכר הזה מתוך שיערך. אהבתי אותך, את יודעת.
במושבה בצפון נזכרתי בך. משהו בנופים שם עושה לי להתגעגע להכל. לאהבה אחרת.
בין שבילי האבן הישנים רציתי לחזור. חשבתי עלייך ורציתי להיות רק איתך, שם.
רציתי שתצאי מתוך בקתת האבן הקטנה במעלה השביל, צועדת לקראתי בחיוך מרוח,
אוהבת אותי לעוד רגע. עוד רגע אחד לפני שאברח לך שוב.
כי כזאת אני. לא קושרת, לא יכולה להקשר. מתבדרת עם הרוח.

לרגע אחד, שכחתי שאני כזאת. זקוקה לריגושים, לשינויים, להחלטות אחרות, נסחפת.
כזאת שיכולה הכל. מהפנטת. מתהפנטת. משתנה, מתהפכת.
אבל שם, ברגע אחד מול נוף כתום וירוק, בין השביל והבקתה וריח היסמין המשכר באויר,
שם, חשבתי רק עלייך. ואהבתי אותך.
כל כך.


____________________________________
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay up till the morning light
"singing "Here we go again

James Blunt, Simona

כמו כל החלטה אחרת, מקרית, לא מודעת, מודעת עד הנימים.
כמו כל אותן החלטות אחרות שהוכיחו עצמן כלא יעילות, או אולי לא מובילות אותי.
כמו כל החלטה אחרת, מקרית, החלטתי לא להוביל. להשמע לרצון אחר, להתעצם מתוכו.
אשת קוביה לרגע אחד. מובלת.
כמו הרצון להיות מונעת, מטולטלת, מבצעת, מקבלת, כמו הרצון להיות חסרת אונים, קטנה, שברירית.
כמו אמונה ללא ראות, כמו אהבה ללא תנאים, כמו הרצון להיות כנועה, לא שואלת.
אשת קוביה לרגע, לקבל על עצמי כל דבר, לאתגר, להסתכן, לקחת את הפחד בשתי ידיים, לצחוק,
לטלטל, להטיל, להשליך.
2:2.
אשת קוביה.
נועדתי לחכות עכשיו.


____________________________________
It was the wicked and wild wind
Blew down the doors to let me in
Shattered windows and the sound of drums
People couldn't believe what I'd become

Viva La Vida , Coldplay

כשיקשור אותי אליו, בחבלים של רגש ועוצמה, וכשיקח אותי איתו אל החדר החשוך, נושם,
וכשיסיר את הכל, את האמת והבדיה, וכשיהיה רק הוא וגם הוא באלף פנים ושמות,
וכשיהיה באלפיים הוויות וסערות, וכשיצחק וכשיבכה, וכשיכעס וכשישתטה, וכשימלוך וכשיתפרק,
וכשיגע, וכשיתרחק ורק עיניו יביטו בעיני ברוך בלתי יתואר, באותה נקודת היתוך שלנו, ראשונית, אדומה,
אז אני אספר לו, שמצאתי אותו כבר מזמן כשעוד לא האמנתי, שפגשתי אותו פתאום, לגמרי במקרה,
וידעתי. הוא מצא אותי.



_____________________________________
It's just a little meditation
on the future of our own past
You've always been my inspiration
From your first look to your very last glance

Mick Jagger & Dave Stewart