בול

שנתיים עברו

 

לפני שנתיים בדיוק, הייתי מנהל תורן במלון, חג שני, סופ תקופת החגים- תמיד אהבתי את המשמרת הזאת שמסמלת שממחר חוזרים לשגרה, מגיע החורף ויהיה שקט פה

בבוקר זה קרה

כל המשמרת היתה בלארגן פה מקלטים, לטפל באורחים לחוצים, לחפש בובת עיניים גדולות שילד אחד איבד וכל הזמן עין גדולה אחרת  במה שקורה שם ועדין לא נקלט

בלילה חזרתי, החנתי את הרכב רחוק (כי אם יבואו הם יחשבו שלא גרים פה..ממש גאון) מהבית, נעלנו הכל עם ספות על הדלת והלכנו לישון

לא נרדמתי עד 3 מהפחד

ב 3 וחצי הבכור העיר אותי- אבא יש רעשים בחוץ

אחד הרגעים הכי מפחידים בחיים שלי

למזלנו זה לא קרה

היינו אמורים להרצח, להשחט, להאנס, להחטף- אף אחד לא היה יוצא מזה במקום שבו גרנו

 

יום למחרת עם 4 תיקים קטנים עזבנו את המושבה והתחלנו מסע שעדין לא נגמר

8 דירות

סבלטים

חברים

משפחה

מלון מפונים גיהנום

סתם אנשים נחמדים

ת"א

יפו

טבריה

רמת הגולן

 

אחרי חודשיים קיבלנו פעמים הודעות על כך שהבית נפגע, בפעם השניה זה כבר היה נ"ט ישיר לתוך הבית ולחדרי הילדים שנהרסו כליל

 

אחכ התמקמנו כבר בת"א

הילדים למדו

שכרנו דירה

חזרתי להיות תלאביבי

חזרנו לצאת

להופעות

למסיבות

לסרטים

סתם לטייל ברחובות

 

הבנתי שאני צריך לטפל בעצמי

עשיתי טיפולים

ועוד

ועדין עושה

ועשו לי זריקות בתחת לברזל

ורצתי שוב 10 ק"מ במרתון ת"א

ואפילו הפכתי תחביב גדול למיני מקצוע

 

ונסיעות

מלאאאאאא נסיעות

לעבודה

לבית

כל הזמן על הקו ת"א- בית

אבל בלי בית

עם הרכב

עם האופנוע

טוב שלא עם חמור ועגלה

 

חגגנו להם ימי הולדת 10 ו-11

ו-15 ו-16

וגם 48 ו-49

ואפילו 50 ו-51

 

רבנו

שכבנו

השלמנו

רבנו

קינאנו

תפקדנו

שרדנו!

 

והם גדלו

מדהימים שניהם

מתפקדים

חברותיים

מבלים

מקטרים

עברו חוויות שלא יכלו לעבור בחיים הקודמים

ועמוק בפנים גם כואבים, ויום אחד זה ייצא, אלוהים יודע כמה זה יעלה לנו עוד

 

שנתיים אחרי

אני שוב מנהל תורן, הפעם כי אני חייב לסיים דברים לפני הטיסה

במקום לחגוג לה 10 בלונדון "חגגנו" במלון המפונים ונסעתי בפעם הראשונה מאז המלחמה לבית  להביא ציוד בליווי צבאי

אז הפעם נחגוג לה בת מצווש בלונדון, וגם פריז כי מגיע איזהפיצוי על השנתיים הללו

 

וזה עדין נמשך

והם עדיין שם!!!!

ופצועים ומתים ומשפחות מפורקות

וכל הליצנים יושבים ומחליטים החלטות הזויות והכל קשקושים

 

הלוואי וזה היה חלום רחוק

אבל זה החיים שלנו בשנתיים הללו

ולא שהיה לנו רע כל הזמן

אבל היה ..וול....מעניין

 

ואני מקוה שזה באמת היום

היום שהכל ייגמר

ושכולם יחזרו

ושכל הליצנים פשוט יתאדו מהעולם 

 

שנתיים

לא להאמין

 

וזאת התמונה האחרונה מהחיים הקודמים, רבע לחצות ב6/10 

 

 

 

This is the day, your life will surely change

 

 

תמיד אמרו לה שהיא צריכה להיות רקדנית

כזאת שנראית דקיקה, גמישה, אלגנטית כל הזמן

אחת שנראית כאילו היא הולכת על עננים כל שעה ביום, כשהיא בתוך נעלי הבלרינה הלבנות שלה

תמיד אסופה, עם חיוך דקיק בזוית הפה

כמו של נסיכה מהאגדות או לפחות הנסיכה קסומה.

 

תמיד אמרו לה את זה

והיא רצתה שיהיו גאים בה עד כאב

וכמה זה כאב לה באמת

 

והיא, היא בכלל אחרת

בא לה לעשות מה שהיא רוצה

מתישהיארוצה

לשחרר את השרוכים הלוחצים מדי

להעיף את הנעליים

לתת לרגליים היפות שלה להרגיש שוב חיים

ולעוף על עצמה

 

אז זה מה שהיא עשתה

וזה לא היה פשוט

כי שנים של

וזכרונות של

וחיים של

 

ואחרי הרבה 

היא ירדה מהבמה

ויושבת בקהל, ממש כמו אחת 'רגילה'

ורואה איך אחרים רוקדים פירואטים וערבסקות

ואת הבלרינה מסיימת בקידה

 

והיא יודעת שהיא הצליחה

כי היום היא הבלרינה של חייה

רוקדת עם עצמה אבל גם עם כל היקרים לה

מגשימה את החלומות האמייתים שהם רק שלה

עדיין זקופה, עדיין יפה

הכי יפה

הכי נסיכה

אבל אמיתית ולא רק על הבמה

 

ויודעת שיום אחד

גם תצליח לקבל נשיקה

בכף הרגל הכל כך  כל כך יפה שלה

 

 

 

 

 

 

 

ב-31.8.15, לפני עשור בדיוק,  צילמתי את הבכור עם תיק על הגב וחיוך של התרגשות ופחד, לפני כיתה א'

הקטנה היתה קטנה ממש, וכבר אז היתה מהממת מדי ושובבה מדי , ביחד

הנוף היה נוף לבנון והכפרים שהקיפו אותנו אז עדין עמדו על תילם

 

31.8.25

התמונה האחרונה כמעט של החופש היתה שלהן ביחד בבריכה בקיבוץ, במלון, וכנראה פעם אחרונה שהן ככה נהנות ושוחות באויר הקריר של סוף הקיץ

הגדול יתחיל יא'

הקטנה כבר גדולה ותתחיל ז' ותיכף בת מצווש והיא עדיין שובבה מדי ומהממת בדיוק

הנוף השתנה לגמרי, הבית השתנה לגמרי

הכל השתנה לגמרי

 

31.8.35

הוא כבר אמור להיות אחרי הלימודים והיא אולי אחרי הטיול הגדול

הנוף בטוח יהיה אחר

אבל אי אפשר לדעת איפה נגור, בעיר? בכפר? בכרם? (כן אני יודע שזה לא מה שהם שרו)

ואם בכלל נהיה?

אני אהיה בשלושת רבעי ל-60

 

בא לי לשלוח מייל לעצמי לעוד עשור ולשאול מה השתנה

בא לי לבלות את העשור הזה

באהבה

עצמית

זוגית

משפחתית

 

ועד אז הלוואי שהחודש שמתחיל יהיה טוב, שהשנה החדשה תהיה מופלאה

שמה שאני רוצה שיקרה השבוע יקרה ושזה יהיה כל כך טוב שלא ארצה שייגמר

 

והכי מתאים לפוסט כזה של סוף קיץ וסוף עשור השיר הקצת דכאוני אבל הקצת נכון

 

So let's love fully and let's love loud
And let's love now

 

מתוך עוד ערוץ טלגרם חדשותי:

 

תושבי ונצואלה נתקלו במראה בלתי צפוי לאחר שמצאו דגים ברחובות.
הדבר נגרם כתוצאה מהגברת זרימת נהר האורינוקו, שהגיע לגובה של 18 מטרים מעל פני הים.

 

ולי זה פשוט הזכיר את השיר היפה הזה

 

בא לי לריב איתך על כמה שאת יפה

 

אני אגיד כל מה שיפה בך

 

ואת תכעסי

 

אחכ תסתכלי במראה ביחד איתי

 

ואולי גם תביני מה שלי ברור

 

 

*והשיר מושלם אבל הקליפ מסרט מעצבן, אך כשקייט רוקדת כבלרינה זה יפה כמעט כמו בראד

 

 

 

 

גמני ..לפחות עד שזה ייעלם

 

https://thecage.co.il/profile/89029

 

סיימתי עוד פגישה ובדרך הביתה החלטתי לעצור בבר ליד ולחשוב קצת על דברים שעלו שם.

 

בדיוק ברגע שירדתי מהאופנוע קפצה לי הודעה:

Hey you lets get away

 

השם לא מוכר, אין תמונה ואין לי מושג

אבל עניתי

ברור, לאן?

 

הזמנתי כוס יין אדום, התיישבתי וחיכיתי לשמוע לאן....

אבל לא קיבלתי הודעה נוספת

נכנסתי שוב להודעה אבל היא כבר לא היתה

גם הפרופיל כבר לא קיים, נעלמה.

 

המשכתי לשבת ולבהות באנשים שמסביבי

וקצת לחלום בעינים פקוחות

על מישהי, שקצת רוצה אבל קצת מתביישת

אולי קצת שקטה, כמוני, אבל הרפתקנית

שמכירה אותי מאיפשהוא

והיא היתה ממש יפה, מראה צרפתי עדין 

עם חיוך ממיס כזה שאי אפשר מולו, שיער מושלם ולבושה ככ יפה.

 

אז הצעתי לה שתעלה על האופנוע ונסע דרומה

למדבר, לחפש שקט וכוכבים

והיא הסכימה, ונסענו

וכל הדרך היא מחזיקה בי חזק מאחורה

ואני רק מדמיין איך אנחנו מגיעים לאיזה מצפה מדברי

ולא צריכים לדבר מילה

הכל נורא מוכר גם בלי להוציא 

כאילו אני באישה

והיא שוכבת לידי, הראש שלה עלי

ואנחנו רק צופים בשמיים

אני מלטף לה את הפנים ואת הרגליים

וחושב בלב - איך המשאלה שלי פתאום התגשמה...

 

ואז קול קוטע לי הכל

היין האדום שלך אדוני, אתה רוצה עם קרח?

ברורר אמרתי, עם מלא קרח

ושתיתי אותו בלגימות קטנות

והמשכתי לחלום על הוישינג גירל שלי

שנעלמה

אבל אני בטוח שיום אחד היא תהיה מספיק אמיצה

 

או שאולי אני צריך להיות אמיץ ולהתחיל ללכת ככה ברחוב ולשרוק...

 

 

 

 

היה לי פוסט מוכן בראש

 

אבל אולי לא טוב לכתוב את כל מה שחושבים עליו אפילו שזה המקום להקיא את כל השיט 

אז במקום זה

פשוט 

הפעם רק שיר שמדבר במקום לכתוב

 

Well, I hear you  in the morning 
And I hear you  at nightfall 

Sometimes to be near you
Is to be unable to feel you
My love

 

צריך לסוע מפה רחוק

 

אני ממש אוהב אותה

 

הסרט הזה גאוני וכבר אז כשהייתי צעיר יחסית הוא גרם לי לחשוב שהכל בחיים נקבע בסוף בהחלטה של שניה, טעות קטנה שלא חשובה לכאורה ומיליוני סיבות אחרות

 

אתמול נסעתי למודיעין, עיר שהיא נוראית, ויצא ככה שהבית שהגעתי אליו היה בית אחד לפני בית שאי שם לפני מיליון שנה כמעט קנינו כי היה לו גשר בתוך הגינה וזה מצא חן בעיננו.

 

בסוף הבנו שזאת עיר בלתי ושעדיף כבר החור בצפון (פי מיליון).

 

זאת שפגשתי שם סיפרה לי עם עצב בעיינים, איך לפני 12 שנים בערך, היא עלתה על זה שמי שהיה נשוי לה, יורד עם הכלבה לגינה הגדולה שמתחת לבית, ופוגש שם מישהי אחרת שמגיעה גם עם הכלב שלה.

בסוף הוא עזב אותה בשביל הכלבה (ליטרלי או לא), והיא נשארה שבורת לב.

ואיפה הוא גר?  בדיוק בבית אחד למטה, קומה מעל הגשר ההוא.

 

ובדרך חזרה חשבתי על זה איזה דלת מסתובבת יכלה להיות

 

אם היינו קונים את הדירת גשר, ואני הייתי מסתובב בפארק עם הכלב כל יום , פוגש את זאת עם הכלב, מתאהב, עוזב את מי שאיתי בשביל זאת של הכלב.

ואז היא היתה פוגשת אותו עם הכלבה שלו, מתאהבים, היא עוזבת אותי בשביל ההוא , ואני הייתי פוגש את זאת שפגשתי אתמול .

 

בסוף התסריט שרץ לי בראש, הבנתי שהגעתי למחלף הנכון באיילון, ואני צריך לחזור לבית עם הדלת המקורית שהסתובבה איתי כל כך הרבה 

בעצם, דלתות מקוריות זה גם שם שיכול להיות שם של סרט שהוא להיט

 

ומי ידע שהם שרו את זה בלייב בת"א  קצת לפני שכל החיים שלנו השתנו

והיא נראית רע! והיא שרה נורא! ולו, לא היתה קרחת בכלל? 

מי אלו האנשים הללו

הרסה לי תילדות

 

 

 

 

בתור מי שלא אהב לעשות דברים לבד

תמיד "דאגתי" שיהיה מי שיעזור לי, יעשה איתי,  או לפעמים יעשה במקומי

כמו כל דבר גם זה זרע שנזרע בילדות בכל מיני ארועים או דברים שעברתי שקשוריםלהורים וכו וכו...

ונכון ש-2 זה יותר מאחד ויותר קל ככה אבל זה באמת לא תמיד נכון 

 

אז עם כל השינויים שעברתי ואני עובר בשנים האחרונות

כל מיני אישואים שתמיד הכרתי אבל לא רציתי "לטפל" בהם

אז גם זה משהו שכבר ניסיתי להשתנות בו

וכן, לפעמים יש דברים שאני כבר מעדיף לעשות לבד

 

ועדיין, עדיין

כשאני חושב על המשך המסע הזה

בזוגיות, כזו או אחרת

אני רוצה מישהי טו וולק דיס וורלד ויט מי

ביחד

לצידי

יד ביד 

או איך שנקרא לזה

 

ולא, בטוב וברע,  זה לחתונות ואת זה כבר מיציתי

אז פשוט ללכת איתה, להיות איתה, להיות אותה

 

וכמו שהת'ר שרה

 

I want you to come

I want you to come

I want you to come walk this world with me