אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני כחצי שנה. יום שני, 14 ביולי 2025 בשעה 11:02

מדי פעם אני מקבל תגובות חמודות על הבלוג

וברור שזה כן כיף שמישהו קורא וחושב את זה , למרות שתכלס בסוף זה מין יומן יומני כזה עבורי

 

מצד שני הרבה אומרים לי שהוא קצת עצוב, ובאמת יש בזה משהו

האוירה הכללית שלו היא מלנכולית ואי מרוצות כללית ממלא דברים

גם השירים בדכ יותר סמיתס ופחות ריאנה

 

אני חושב שיותר קל לכתוב כשכואב לך, כשאתה מרגיש פצוע קצת ורוצה לצעוק את זה החוצה במילים או בשירים

לא סתם רוב השירים או אלבומי המופת נכתבו אחרי פרידות וכו וכו

 

 

אז דווקא היום, ולא שזה יום מדהים

החלטתי שצריך גם קצת לשתף על משהו טוב וחייכני שקרה

 

לפני כמה שנים באחד הדייטים, מישהי היתה מספיק ישירה ואמרה לי - אתה יודע, יש לך שן קצת שחורה שם בצד, כדאי לך לטפל בזה

ואני בתור פחדן רופא שינים ידוע

וגם בת יענה מהמוכרים שיש

שמתי את זה בצד של הפה ופשוט לא חייכתי או ניסיתי לא לפתוח את הפה יותר מדי

במקרה שהיתה תמונה שתפסה אותי מחייך

עשיתי לה חור

 

וככה התנהלתי בעולם, כי תכלס גם ככה אין הרבה מה לחייך פה

 

לפני כמה חודשים בעקבות שן שנשברה, החלטתי במסגרת האוברול הכללי שלי לטפל גם בשינים קומפלט

אז מצאתי מומחית לגז צחוק ביום ובלבוש נזירה בלילה או בדקא

והיא באמת עשתה לי אוברול בפה

ובסוף בסוף גם הצלחנו לטפל בשן, להחזיר אותה לימיה הפחות שחורים

ואפילו עשיתי מין מיני הלבנה בקטנה

 

ועכשיו אני מתרגל לחייך לעולם! 

 

ואם כבר שיר שמח אז שיהיה קצת סיה

ובאמת 

You're never fully dressed without a smile

 

 

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 8 ביולי 2025 בשעה 12:59

והפעם שבאמת כבר ללא מילים

 

רק דמעות קטנות כאלו...

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום ראשון, 6 ביולי 2025 בשעה 16:27

כל כמה חודשים אנחנו משחקים במשחק חדש 

לפעמים זה משחקים ממש טיפשיים כמו ש

פעם שיחקנו בפיל וגי'רפה וכל הזמן ניסיתי לתפוס את החדק שלה בלי הצלחה

פעם אחרת שיחקנו במעלית ונער מעליות ולא הצלחתי ללחוץ על הכפתורים הנכונים

לפעמים זה סתם משחק רגיל של אישה ואיש שמנסים לאהוב ואפילו להתנשק לפני השינה- שם אני תמיד מפסיד, וזה אפילו לו בכוונה

ואפילו היה את המשחק ההוא שהיא אמרה לי ללבוש את התחתונים שלה ולצלם, ובתמורה אמרתי לה לצלם לי אותה מאוננת לפני השינה

גם שיחקנו פעם מונופול ואני קניתי את כל הרחובות שהיא גרה בהם, והיא קנתה את כל השקרים שלי - ופשטתי רגל

והיה גם את הבוא נשחק במתנה עם עוד זוג

אז שחקנו ועלי היא צחקה

 

אבל מדי פעם ואפילו יותר מדי ,מדי פעם , אנחנו משחקים אחד לשני במוח-

מיינד גיימס כאלה, טוגטר, כמו בשיר

שהיא אומרת משהו

ואני לא מבין

שאני לא מדבר

והיא מבינה משהו אחר אפילו שלא אמרתי כלום

 

מין משחקים כאלה מעצבנים

שאי אפשר איתם

ואי אפשר להפסיק איתם- כי התמכרנו

וכזשה קורה

בא לי פשוט להעיף את כל הקלפים, להפוך את לוח המשחק

להגיד- פוס! לא משחקים יותר

 

וכמו ילד קטן, לקום וללכת 

ואז אני נזכר בשורה שהוא שר , והיא שרה טוב יותר

 

Love is the answer and you know that for sure

 

ומבין שגם אם נשחק את המיינד גיימס האלה פוראבר

 

בסוף שנינו נפסיד, אבל מישהו ינצח גם בלהפסיד

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום רביעי, 25 ביוני 2025 בשעה 18:18

המעבר הזה ממתח ודאגה יומיומית  , מלהתעורר באמצע הלילה מצליל מקפיץ ולחכות לבומים ולהתפלל שזה לא יפול ליד,

לשגרה האולי יותר מוזרה,  שתוך יום כל הכבישים מלאים, כולם בעבודה, ורק מחפשים איך לצאת, להתפרק, לטוס להנות

כי באמת אי אפשר לדעת מה עוד יקרה פה פתאום באמצע לילה אחד בין חמישי לשישי

 

המעבר הזה מתיש את הגוף והנפש, ובדיוק גם התחיל החום והלחות של ת"א , אז בכלל מושלם

 

וכל מה שבא לי זה רק להיכנס למיטה

לשכב לצידך

לתת לך ללטף לי את הפנים ולומר לי שהכל יהיה בסדר

 

ואם תצליחי גם לשיר כמו ריף בצרפתית

זה יהיה מושלם ומרגיע

 

וכמו שכולם אומרים - בשש אחרי המלחמה

אז יותר יפה לומר:


Six heures
Je vis je pleure au-dessus des toits
Envahie par l'idée de toi
J'apprends le goût du Bonheur

 

או בעברית

 

שש בערב
אני חי, אני בוכה מעל הגגות
המום מהמחשבה עליך
אני לומד את טעם האושר

 

 

לפני שנה. יום ראשון, 22 ביוני 2025 בשעה 20:04

את המילניום הנוכחי ( כאילו שיהיה אחר), התחלתי ברחוב עם השכן הפסיכי, ולא הבנו איך הכל ממשיך רגיל אחרי שהבטיחו לנו קטסטרופ' בחצות.

 

מיד אחכ התחלתי לצאת עם מורה חיילת שגרה ברמלה וכשנסעתי לאסוף אותה עם האופנוע מרמלה, פחדתי נורא מכמה הומיות קולניות נורא שהקיפו אותי כשהגעתי וניסו לברר אם אני יכול להרכיב גם אותם.ן.

וכשחייכתי אחד מהם החליט שהוא מזיין את האגזוז 🤷

 

בדייט השלישי הלכנו להופעה של סוויד בסינרמה והתפעלתי עד כמה ברט יפה וגברי אפילו שהוא נשי

 

אחכ נפרדנו, אין לי מושג למה, אבל מה שאני זוכר ממנה זה רק את הריח של השמפו פינס שתמיד היה בשיער המתולתל שלה. 

אחכ קרו עוד מלא דברים. על רבים מהם אני מצטער

על רבים לא

אם הייתי עושה דברים אחרת? כנראה שכן

ובטוח הולך ליותר הופעות 

וגם לסוויד שהגיעו שוב ב2019 

 

אני חושב שיקרו עוד הרבה דברים בהמשך המילניום הנוכחי, מקוה שלא אצטער עליהם.

אבל אני כן יודע מה אני רוצה שישמעו כשאני אסיים את הכל

ולמרות שזה משתנה אצלי כל הזמן

 

אני מקווה שבסוף זה כן יהיה השיר הזה, של סוויד.

 

לטס צ'ייס דה דרגון, או

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום רביעי, 18 ביוני 2025 בשעה 9:26

אחרי הפניה ימינה לכיוון התפוחים, הכל פתאום מציף נורא

אחרי 3 ימים שאני לא בת"א- הזמן הכי ארוך שלא הייתי ב"בית" מאז ה-8/10, וזה נראה כמו נצח פתאום

הגעתי למטולה לסידורים שהם לא השיפוץ או מס רכוש, והכל נורא מוזר

 

אז אני נוסע לאסוף את הלי'צי שהגיעו למישהי שהיתה עושה פעם הזמנות מחקלאים  של פירות במטולה, נקרא לה יהודית

והכל נורא מוכר, אבל גם נורא מרוחק

הנה הפיצה שעדין סגורה, הבית קפה החמוד שפתחו חודש לפני ועומד נטוש,  הסופר השכונתי שכבר לא ייפתח כנראה, ועל הבית היפה מול הסופר השני תלו שלט ענק להשכרה

 

חושב לעלות לבית, אבל אין ממש למה, אז אוסף 3 ק"ג ליצ'י- אומר שלום ליהודית ונוסע חזרה.

בערב יש לי עוד נסיעה לת"א, עוד עיר שפתאום תפסה הפסקה ורק חיה מאזעקה לאזעקה.

 

ולמה לונדון?  

כי באוקטובר 23 היינו אמורים לחגוג לקטנה יומודלת 10 בלונדון, ובמקום זה חגגנו לה במלון מפונים בטבריה- היום הולדת הכי עצוב - כי מלחמה וזה

וכפיצוי הזמנו כרטיסים ללונדון לאוקטובר 25, כי זה הבת מצווש שלה וכבר קנינו אפילו כרטיסים לקייטי פרי בO2.

והבוקר הגיע מייל מוויז החמודים שביטלו את הטיסה הזו- כי מלחמה וזה

 

ומהבוקר רק מתנגן לי בראש  

 

גם מתוקים הם סוג של נחמה
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה

 

אחר כך שחזרתי למלון מישהי אמרה לי שאי אפשר שלא לאכול ליצ'י ולא חשוב מחשבות חיוביות

וזה משפט נורא יפה

אז היום בלילה נאכל 3 ק"ג ליצ'י ונחשוב מלא מחשבות חיוביות

על לונדון

ועל פריז

ועל זיונים

ועל פרחה במרצדס

ועל המסיבות שיהיו עם הבחור שהוא בעצם בחורה היום ולובש בעיקר ציצי צבעוני

ובעיקר שייגמר כבר הכל , וכולם יחזרו, והילדים יוכלו לחיות כמו שילדים חיים בכל מקום נורמלי

ונהיה קצת אופטימים כי זה מה שנשאר

 

 

 

 

לפני שנה. יום שלישי, 17 ביוני 2025 בשעה 14:40

חודשיים לפני שהגיהנום של כולנו התחיל

מישהי סיימה את הגיהנום הפרטי שלה

 

לפחות הצליחה להגשים את החלום ולהוציא אלבום

והשיר הזה יישאר לתמיד, ואפילו עם עמיר לב

 

אחד השירים הכי מרגשים, עצובים, נוגעים

אנחנו חיים פעם אחת

בואו נמצא את מה שמחכה לנו שם

 

ענבר ברי רוז חלמה לראות את האלבום שלה יוצא לאור,

אבל בחודשיים האחרונים היא הייתה מאושפזת בהוספיס במצב סופני לאחר שאובחנה עם גידול סרטני בראשה.

היום היא הלכה לעולמה

|
26 ביולי 2023

 

 

לפני שנה. יום שלישי, 17 ביוני 2025 בשעה 11:15

שומעים אותם? 

לא זה לא הליקופטרים ,  וגם לא הרעש הרגיל  של תל אביב

במקום זה יש רעשים של יציאות, יירוטים, פיצוצים וכל הכיף הזה, ואז שקט....

 

אנחנו  בבלאגן, העיר ריקה, אין מכוניות בכלל, ויש חניה בשפע 

 ובתוך כל זה יש אותנו, אותך ואותי

מנסים לשתות איזה דרינק, על המרפסת ולצפות בשקיעה  של קיץ בת"א

 

וגם אנחנו בבלאגן, אחר, אבל בלאגן שרק לנו יכול להיות

המבטים מצטלבים כל ערב

מנסים להבין אם לגעת אחד בשניה

אם לתת, 

ליטוף

נשיקה

נשיכה

ליקוק

מציצה

אבל הכל בבלאגן, הלב עמוס, הרגש מתפוצץ ורק הלב עוד מנסה לפעום

 

ואני מוצא את עצמי חולם על לעשות איתך אהבה בשני קולות

כמו  הקולות של  טום ופי ג'יי שמצטלבים כל כך יפה ביחד

וה-"או" שלה, 

תני לי לשמוע אותך עושה עוד פעם אחת "או" כזה כשאת גומרת

 

ובסוף הכל  זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו 

הסיפור על העיר, 

הסיפור על הבלאגן שאנחנו נמצאים בו

 

Night and day


I dream of making love


To you now, baby


Love-making

 

 

לפני שנה. יום ראשון, 8 ביוני 2025 בשעה 16:56

כל שנה אחרי היום הולדת שלי, שאני כן מנסה להיות בו קצת אופטימי ושמח מגיע הקיץ

 

תחילת יוני המזג אויר עוד סביר, ואז זה מגיע, פתאום נהיה חם ובעיקר לח  ובטח אם אתה גר בת"א המלוחלחת

 

אבל זה לא רק המזג אויר, גם בצפון איפה שקר גם בקיץ , העצבות הזאת מגיעה

 

אולי זה השמים שפתאום נהיים כבדים  בלי עננים

אולי זה הצהוב הזה מסביב

ואולי זה העובדה שאין באמת מה לעשות בקיץ, 

יש ים ואני לא שם

יש ילדים בחופשה והם לרוב מעצבנים גם אותי וגם אותה

ואין חו"ל כי יקר וגם שם חם בעיקר (ואין מיזוג!)

 

אז העצבות הזאת מגיעה ונוחתת עלי לכמה חודשים

או לפחות עד אמצע אוגוסט ואז מתחילים לספור את הימים לאחור

ולא שיהיה קר פה גם באוקטובר, אבל הקיץ נגמר ורואים פתאום שיכול להיות 

 

ומה שנשאר מכל העצבות זה כמה שורות , ואולי, אולי, גם  נשיקה שגם בקיץ הכי עצוב היא עדיין הכי טובה

 

Kiss me hard before you go

I just wanted you to know

Think I'll miss you forever

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום שני, 19 במאי 2025 בשעה 6:40

לנשוך את השפתיים, ולא בשביל הכאב

 

לנשום, או לנסות לנשום לתוך הרגש

 

ללקק לאט את הנשמה, ולא את הירכיים.

 

לנשק בתשוקה ובלהט עם כל הלשונות שיש,  ולא לנשק את הרגליים

 

לאהוב , פשוט וטוב

 

ואם היה לי מנוי- היתה פה תמונה של שפתיים נשוכות קלות

 


I don't know how it happened
It was faster than the eye could flick
But all I can do is hand it to you
And your latest trick