לפני 16 שנים. 26 במאי 2008 בשעה 14:46
דממה שוטפת את המקום
רוח נושבת לוחשת כאב
ריח של עצב
טעם של מרירות
השתיקה פתאום שולטת
הריקנות משתלטת
עצב שלא מרפה
מקומי עכשיו ריק...
מכורה לכאב:)
I'M LoSt SoMeWHeRe BetWeeN NoW & THeNלפני 16 שנים. 25 במאי 2008 בשעה 8:34
תמיד חשבתי שאני חסינה מרגשות,תמיד חשבתי שרגשות זה משהו שרדום אצלי,במיוחד רגשות שלי אליך,אף פעם לא באמת האמנתי שזה קיים שם.
נתתי לעצמי כל כך הרבה הזדמנויות להצליח איתך ונכשלתי בכוונה
מתוך כוונה להכאיב לך לפגוע בך להרוס אותך
שנאתי אותך כל כך כי אהבת אותי
שנאתי את הבקרים איתך כשהיית מתעורר לידי
שנאתי את הנגיעות הקטנות שלך
שנאתי את המילים
אבל הכי הרבה שנאתי את עצמי כי המשכתי להיות איתך
כל כך הרבה נתת לי וכל כך מעט קיבלת בחזרה
חוץ משקרים ובגידות לא קיבלת ממני כלום
הכל היה מבוסס על שקר קטן פה,בגידה שם
מסלול חיינו היה נקבע על פי שגיאות של אחרים
4 שנים של שנאה של כעס 4 שנים שיום יום שנאתי אותך יותר וגרמתי לך לאהוב אותי יותר
היית כל כך עיוור בקשר אליי,כל כך טיפש,כל כך סלחן
ועכשיו במבט לאחור הבנתי שהטיפשה היחידה בסיפור הזה זאת אני
טיפשה כי לא ידעתי להעריך מה היה
טיפשה שגרמתי לך לאהוב אותי יותר כשכל יום הייתי שונאת אותך יותר ויותר
טיפשה שנתתי לך לסלוח לי על כל טעות
טיפשה שלא הערכתי את האהבה.
ואהבת,אהבת כמו שאף אחד לא יצליח לאהוב שוב
סבלת,כמה שסבלת עכשיו אני כבר מרחמת עליך וכועסת על עצמי על הסבל שנגרם לך
בכית,בכית כל כך הרבה כמו שאני אף פעם לא בכיתי עליך
סלחת,בן אדם סלחן אתה מוכן לשכוח מהכל יש כאלו שיגידו פראייר אני אומרת שיש לך לב יותר מדי טוב.
ועכשיו כשאני פה ואתה שם,אני מתחילה להבין איזה טעות עשיתי......
לפני 16 שנים. 24 במאי 2008 בשעה 17:33
אני באותו מקום
שנינו כבר לא עומדים פה
אני כבר לא מתחתייך
אני כבר לא מרגישה את כוחך הרב
באותה תחושה שאין לי ברירה
זה עוד מעט נגמר
אבל לא יגמר לעולם
תמיד תהיה פעם הבאה
אני באותו מקום
לא באותו זמן
עוברת בי אותה תחושת צמרמורת
אתה לא איתי
אבל אני מרגישה אותך
מפיל אותי בחוזקה על הקרקע
שומעת את קולי זועק שתפסיק
אני באותו מקום
ונזכרת איך אני רועדת
ואיך אתה מזיע
עדיין מרגישה את כוחך הרב
נזכרת שדאגת רק לעצמך
זוכרת את איומך
אני כבר לא באותו מקום
אבל עדיין חושבת על המקום ההוא....
לפני 16 שנים. 23 במאי 2008 בשעה 7:16
השתיקה משתלטת לא נותנת לחיות
אני עכשיו מסתתרת בין השמיכות
ורוצה רק לחלום מבלי להתעורר
שם לא אפגע, שם לא אוכל לבכות
אני נשאבת לתוך מעגל של סיוט
לא אכפת לי בכלל שאולי זו טעות...
לפני 16 שנים. 21 במאי 2008 בשעה 14:43
יש רגעים בהם אני יושבת לבד עם עצמי
ומרגישה שאני לבד בעולם
שאני מוקפת במליון אנשים
אבל מתוכם אפילו אחד לא אמיתי
אני מחייכת לכולם וצוחקת עם כולם
אבל בפנים הנשמה שלי זועקת רוצה לצאת לברוח לא משנה לאן
והעיניים מתחילות להבריק והדמעות מתחילות לרדת
ואני רוצה להגיד את מה שיושב לי על הלב
אבל אני יודעת שממילא אף אחד לא באמת יבין מה אני עוברת
אז אני שותקת ושותקת וכל הכאב נשמר אצלי עמוק בלב....
לפני 16 שנים. 19 במאי 2008 בשעה 17:35
יושבת לי בחדר מוקפת בכלום ריקה מאהבה ריקה משנאה
אבל הכי עצוב שלא רק מסביב אני ריקה אלא גם מבפנים, הלב שלי ריק מאהבה, ריק מחלומות, מפנטזיות, ממחשבות.
אין לי בפנים דבר, לא שנאה ולא אהבה לא עצב ולא שמחה לא חיים ולא מוות לא שחור ולא לבן
אני ריקה מעצם היותי אותה ילדה קטנה.
אני רוצה לשכוח את העבר ההוא, את העצב והפחד,את חוסר הביטחון ולא מצליחה.
כל מה שאני מבקשת זה למלא את עצמי את הריקנות שבי לא בשנאה אלא באהבה לא בגבר אלא
בהרגשה לא בלקבל אלא בלתת.
אני רוצה שוב לאהוב לחייך ולשמוח אבל לא בכאילו ולא להעמיד פנים.
יושבת לי בחדר והכל קר וקפוא למרות שיש שמש והקיץ כבר פה.....
לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 19:24
בורחת כדי לחיות
רצה בערפל כבד
ואי אפשר לראות
את החושך
ואני מפחדת להתגלות
מקווה שלא נותרו בי אהבות
מקווה שלא השארתי עקבות
הרגליים לא לוקחות לשום מקום
אני עוצרת לשבת ולנשום
ואי אפשר פתאום לקום
אני מפחדת להתגלות
יודעת שיש עוד כמה מטלות
יודעת שהפעם לא יהיו לי הקלות...
לפני 16 שנים. 17 במאי 2008 בשעה 11:15
בחור אחד גומר לחברתו על הפנים
הבחורה: יש משהו לנגב?
הגבר: יש חומוס במקרר :)
לפני 16 שנים. 16 במאי 2008 בשעה 12:35
הפחד שולט בכל גופה
הצלקות בלב לא נרפאו
ישנו רק כאב המרסק את כל הלב
לרסיסים שלעולם לא יתחברו
לפני 16 שנים. 15 במאי 2008 בשעה 14:02
בחורה מכוערת מטיילת עם שני ילדים במדרחוב כשלפתע ניגש אליה בחור ושואל: "סליחה האם הילדים, שאת מחזיקה הם תאומים?"
עונה האישה: "לא, הם לא תאומים, מדוע אתה שואל"?
"פשוט אני לא מאמין שזיינו אותך פעמיים" :)