היא לא דומה

בחיי שאת מצחיקה,
את חושבת שאם את אומרת שאת אוהבת אותי, זה מספיק.

ככה לימדו אותך כל מיני רבעי גברים נחותים כנראה,
שמספיק שאת אומרת...

אה הא, אני מבין. ברור שאת מתכוונת לזה, אני אמרתי שלא?

אבל אצלי, מתוקה, אם את לא סובלת בשבילי, את לא אוהבת.
אני גם לא יכול להמנע מלבדוק מה מידת הכאב והפגיעה שאת תספגי בלי ללכת.
ככה אני יודע כמה אהבה יש בצד השני של הסקאלה, כזו שמחזיקה אותך כאן עדיין.

אני צריך שתסבלי בשבילי כל כך. אני אענה אותך עד שלא תוכלי לשאת את זה.
אני ארים אותך, ואני אפיל אותך. אני אקרב אותך וארחיק אותך.
אני אוהב אותך ואשנא אותך, אעריך אותך ואבוז לך.
בכל מקום כזה תקבלי אותי הכי.
אני אמתח את הקצוות עד שבקושי תוכלי להכיל את האושר, ואת הכאב.

אוי, אני כל כך אוהב להתעלל בך, מתוקה.
אני מרגיש כמעט קרוב אליך כשאת ככה נפגעת ומנסה לשמור עוד פאסון.

אני מזהה איך הקול שלך נעלם, אני מרגיש איך את מנסה לשלוט בו.
את יודעת שאני רגיש אליך, נכון?

אבל אין לי ברירה אלא לבדוק אותך כל הזמן. את מבינה שאין לי ברירה?

את תצטרכי לעמוד מאחורי האמירות הגורפות האלה שלך,
ויכאב לך, אני יודע.

ואחרי שנעבור את השלב הזה אני אבדוק עמוק יותר,
ואז יכאב לך יותר...

אני אמרתי שזה פשוט לאהוב אותי?