היא לא דומה

את השיחה הזו הייתי עושה איתך אם היית מצליחה לעמוד בה בלי להשתולל.
אבל זה שאני לא עושה אותה איתך, לא אומר שאני לא עושה אותה איתי.

אני רואה איך אני מחלחל לך לכל פינה נידחת בחיים.
מה זה אני רואה? אני יוצר את זה כל הזמן ללא הפסקה.
אני רואה איך אני כובש מעוזים שנשבעת שלא תתני בהם דריסת רגל לאף בן זונה. שהספיק לך.

שעכשיו כשהחיים הם בידיים שלך, כשאת יודעת מה את שווה ומה את יכולה לעשות, כשהצלחת להוציא מהחיים את הגבר ההוא שהיווה רק מעמסה, ואת השני שרק ניסה להשתלט עליך כנכס נושא דיווידנד, עכשיו את לא תאפשרי אף השתלטות.

טוב נו...
אולי כניעה מינית, כי זה מרגש אותך כנקבה.
את זה את מוכנה לאפשר לעצמך בינך לבינך בהגיע הגבר שיכול לעשות את זה בלי לפחד ממי שאת וממה שאת משדרת..

אבל מעבר לזה? מעבר לזה נשאר רק מה שלמדת ממנו, ההוא שאמר:

תמיד תחשבי רק על עצמך, אחת כזו. רק על עצמך.
תזכרי שאם יש שיעור אחד בלבד שאת יכולה ללמוד ממני, אני מעדיף שזה יהיה זה: אל תבטחי לעולם באף אחד.
תעשי כמוני - אני, ואחר כך אני, ואז עוד פעם אני, ואז אני, ושוב אני, ורק אני. ואז, אם עוד נשאר משהו - אז אני.
תוכלי לזכור את זה? תזכרי שאת מי שלא תצליחי לטרוף, הוא זה שישאר לשחר לטרף שהוא את.
תזכרי שעל מי שלא תצליחי לדרוך, הוא יהווה סכנה שאולי הוא ידרוך עליך.
במי שלא תכניעי טמון הסיכון שהוא יכניע אותך.

ועכשיו פתאום אני כאן בחיים שלך, התגשמות האימה. זה נורא.
איך את את חסרת אונים כנגד ההשתלטות שלי.
את חושבת שהמילה פולש מתאימה יותר...? אני כאן הרי אחרי 87'...:)

מצחיק אותי לראות איך את נעמדת על הרגליים האחוריות בכל המקומות שאת יודעת שתכנעי בהם.
זה לא שאת לא נלחמת, זה לא שאת לא חכמה, זה לא שאת לא חזקה, זה לא שאת לא רהוטה.
זה לא שאת לא יותר מרוב האנשים שאני מכיר.
זה לא שאת לא רשאית להתנהל כך מול כל העולם. את אפילו חייבת. רק לא מולי..
זה רק כי אני יותר ממך, זה הכל....
אל תשתוללי...
איך אני גורם לך להתמכר לצורך שלך בי גם במקומות שלא חשבת שאת צריכה שם מישהו,
שאלה המקומות שלך.. איך אני הופך הסם שלך בכל פינה בחיים שלך.. זה טוב לי ככה, את יודעת.

אני רואה את המחשבות רצות לך -
תמרורי האזהרה שמהבהבים לך במוח המפואר שלך, שהפך כבר מזמן לשדה המשחקים שלי..
המחשבה הזו שהסיכון שאת לוקחת הוא כמו לקפוץ מצוק - מה הסיכויים שבאמת אפשר לעוף כמו שהוא אומר.
וגם אם אפשר- ממתי החלטת שמה שבא לך זה להיות ציפור.
וגם - מה בכלל ביקשת לך, איזו חוויה מטורפת בערבון מוגבל עם הגבר הזה שיודע איך לזיין אותך.
ואם זה מה שביקשת, איך זה שזה לא יכול להעצר שם?

ואני רואה שאת גם יודעת את התשובות שלי שגורמות לך להשתולל -

זה לא שהמוח שלך לא מפואר, אבל שלי יותר.
את רוצה שאני אוכיח לך?
הנה, את לא מאמינה עדיין שאם אני אומר שאפשר לעוף אז אפשר.
זה לא שלא עמדתי בכל מילה שלי עד היום, מתוקה.
עמדתי, ואני אומר לך - ברגע שאני אגיד לך לקפוץ מהצוק כי את כבר יכולה לעוף, את תצליחי לעוף.
אני כל כך מחוייב לזה, וזה עמוק יותר מכל גילוי אחר של אהבה.
את מבינה את זה?

וגם - אם ביקשת לך גבר שיודע לזיין אותך אז קיבלת.
אני יודע לזיין אותך בכל תחום ותחום. והפעם זה כבר לא רק עניין של זין...

אבל יש לי חדשות טובות בעניין הזה -
עוד לא קרה שלא נהנית מזה.
עוד לא קרה שזיינתי אותך במשהו וזה לא סחרר אותך.
זה לא שאני לא יודע שבכל כניעה, בכל תחום, את מאוננת את זה מנטאלית.
אני יודע שאת מאוננת את זה, כי את יודעת שהגבר היחיד שאת יכולה לסמוך עליו זה מישהו שהוא טוב ממך.
אחרת מה הטעם...

אני גם מבין שזה מה שהכי מפחיד אותך...

סתמי כבר, אל תייגעי אותנו עכשיו עם הליכי סרק. את יודעת כבר שההוצאות שאני פוסק הן הוצאות לדוגמה.
סתמי כבר, נראה לך שכל ההקדמה הזו היא סתם?

לא. יש לי מה להגיד לך בעניין הזה -

אני רוצה להגיד לך שהוא לא צדק.
אני רוצה להגיד לך שאת לא צריכה לפחד.
אני רוצה להגיד לך שאת יכולה לבטוח בי לחלוטין.
באמת, תבטחי בי.
אפשר להגיע כל כך רחוק שלפעמים אני לא מעז לספר לך,
אני יודע שאת עוד לא בשלה לראות את זה עד שם.
אבל אל תדאגי, תבטחי בי, אנחנו נגיע לשם...

הברק שלי, החזון שלי, ההנאה שלי מהמקומות האלה,
אל תלחמי בזה. זה מיותר. זה הכל שלנו.
אפשר לאונן קצת הכנעה מול כניעה גם כאן,
אבל זה לא מה שחשוב.
מה שחשוב שכל מה שכאן, זה שלנו.
מה שחשוב זה שיש עוד מיליון פסגות, אל תדאגי.. 😄
מה שחשוב זה שהשלם עולה על סך חלקיו בצורה מטורפת.

זה נכון שצריך למצוא מילה אחרת למוש"ע, אבל בצוק העיתים היא לא רעה, והרעיון מצוין...:)




מי אמר לך פעם ככה שהוא אוהב אותך?


*****************

לפעמים, כשאני אומרת שאני מוכנה להיות שטיח לרגליך, אני מתבוננת בזו שאומרת את זה.
זה מדהים אותי כל כך, הצורך הזה שרק הולך ומתפתח ושם אותי חסרת אונים מולך.

לפעמים, כשאני נלחמת בך בכל כוחי, זה כי אני לא מאמינה שיתכן שכך תרצה בי -
כנועה לך עד שם, נזקקת לך כל כך.

אני כל כך מתוסכלת כשאני מפסידה,
אבל כל כך שמחה שזה כך. זה מרגיע אותי בדרך מוזרה ..

אני לא מבינה איך הצורך הזה עושה לי כל כך רע וכל כך טוב.
איך זה כל כך מפחיד לפעמים, הכי מפחיד,
ואיך זה שיא הסיפוק שלי, האושר שלי?

איך אפשר לחיות בתנודות האלה בין פחד נוראי לאושר הגדול הזה....?
בשביל מה מישהו צריך לאהוב כל כך, אני לא מבינה..:)

}{