היא לא דומה

הגיע הזמן לנפץ את המיתוס הזה. אחרי הכל אלוהים הוא לא עד כדי כך חרא של אלוהים.
באמת נראה לכם שהוא לא היה נותן למשה להכנס אל הארץ המובטחת רק כי הוא מעד פעם בהכותו חזק מדי פעם, ועוד איזו חתיכת סלע?
באמת נראה לכם שאלוהים יתקטנן עם זה שגרם לחלום הכי גדול שלו להתגשם?

מה החלום הכי גדול של אלוהים, אתם שואלים...?
תחשבו שניה,
לא עליתם על זה?

גם אצלי זה ככה לפעמים,
מרוב שמשהו ברור כל כך, כבר לא רואים אותו.

החלום הכי גדול של אלוהים היה - איך לא - להיות אלוהים.


בטח נראה לכם שזה קל להפוך לאלוהים, בעיקר בזמן שכל זב חוטם בסביבה הבטיח שהוא האדון האולטימטיבי.
נראה לכם שזה קל לתכנן תוכנית כזו - לשחרר עם שלם מעבדות מחשבתית ופיזית, ולגרום להם ללכת אחריו באש ובמים, עד לארץ המובטחת.

חשבתם מה יצא לאלוהים מזה?
האמת שלא הרבה, חוץ מהערצה אולי. חוץ מזה שהוא הפך לאלוהים.


אבל אני כנראה מקדימה את מה שאני אשוב ואומר אחר כך -
החזון הגדול הזה לא היה קם בלי משה.

כן כן, משה ההוא, שראה את הארץ המובטחת, ואליה לא נכנס.

"א ו?י??ע?ל מ?ש??ה מ?ע?ר?ב?ת מו?א?ב, א?ל-ה?ר נ?בו?, ר?אש? ה?פ??ס?ג??ה, א?ש??ר ע?ל-פ??נ?י י?ר?חו?; ו?י??ר?א?הו? י?הו?ה א?ת-כ??ל-ה?א?ר?ץ א?ת-ה?ג??ל?ע?ד, ע?ד-ד??ן. ב ו?א?ת, כ??ל-נ?פ?ת??ל?י, ו?א?ת-א?ר?ץ א?פ?ר?י?ם, ו?מ?נ?ש???ה; ו?א?ת כ??ל-א?ר?ץ י?הו?ד?ה, ע?ד ה?י??ם ה?א?ח?רו?ן. ג ו?א?ת-ה?נ??ג?ב, ו?א?ת-ה?כ??כ??ר ב??ק?ע?ת י?ר?חו? ע?יר ה?ת??מ?ר?ים--ע?ד-צ?ע?ר. ד ו?י??אמ?ר י?הו?ה א?ל?יו, ז?את ה?א?ר?ץ א?ש??ר נ?ש??ב??ע?ת??י ל?א?ב?ר?ה?ם ל?י?צ?ח?ק ו?ל?י?ע?ק?ב ל?אמ?ר, ל?ז?ר?ע?ך?, א?ת??נ?נ??ה; ה?ר?א?ית?יך? ב?ע?ינ?יך?, ו?ש??מ??ה ל?א ת?ע?ב?ר. ה ו?י??מ?ת ש??ם מ?ש??ה ע?ב?ד-י?הו?ה, ב??א?ר?ץ מו?א?ב--ע?ל-פ??י י?הו?ה. "

ועכשיו האמת על מה שקרה על הר נבו.

זו היתה השיחה האחרונה בין אלוהים ומשה. היו להם מיליון שיחות, מיליון ויכוחים. אלוהים רצה ככה, משה אמר שבתוך עמו הוא חי ואולי כדאי ככה.
היה להם אפילו ויכוח על שתי דיברות שאלוהים בסוף נשבר שם, ולכן עד היום יש רק עשר דיברות ולא 12.

"אתה קולט ששיחקנו אותה?" אמר אלוהים וסקר את הנוף בעיניו - "אתה קולט שהרמנו את הפרוייקט הזה כמו גדולים?"

"לרגע לא היה לי ספק" - אמר משה - "בנינו מותג בן זונה, ודאגנו שהכל יתקתק כמו שעון חול"

"סתכל" אמר אלוהים - "סתכל את כל הארץ הזו, אנחנו עוד לא סיימנו את העבודה. לא סיימנו, אבל עמדנו ביעדים. עכשיו נשאר רק לכבוש, זה עוד מאמץ קטן"

"אני סיימתי" אמר משה "אני את שלי גמרתי. כל פעם אמרת - עוד מאמץ קטן משה, עוד קצת, עוד חצי שנה. אנחנו מגיעים, ותראה כמה זמן עבר.."

"אבל אנחנו מוצלחים ביחד" - העיניים של אלוהים נראו פתאום קצת לחות - "אתה לא יכול להשאיר אותי לבד עכשיו, כשאנחנו שניה לפני הקופה הגדולה"

"תראה מותק" - אמר משה, וזכר שאלוהים לא מת על זה שהוא קורא לו ככה, בעיקר לא ליד אחרים " תראה, יש חוקים. אני לא מתכוון לעבור על החוק. החוק הוא חד משמעי. לא צריך פרשנות, לא צריך היקשים, לא צריך בטיח. החוק אומר : לא יכנס לארץ אף אחד מיוצאי מצרים. כל הדור הזה יקבר במדבר."

"זו בעיה קטנה מאוד" אמר אלוהים "שכחת מי המציא את החוקים? אני יכול להוציא לך היתר כניסה למטלה ספציפית בשניה. אתה יודע שלכל כלל יש יוצא מן הכלל"

משה נאנח. הוא כבר היה זקן מאוד, עייף מאוד, ועדיין מגמגם דווקא כשהוא התעקש להסביר משהו שבעיניו היה ממש חשוב.
"החוקים שאנחנו קובעים, חייבים לחול גם עלינו, אתה לא מבין?" אמר משה " אם אנחנו לא צריכים לעמוד בחוקים של עצמנו, לא ישאר מנגנון הביקורת המשמעותי ביותר..."

"תמיד היית עקשן ובלתי נסבל" אמר אלוהים "ומגמגם. ועם דעות משל עצמך. יכולתי לבחור כל אחד לתפקיד שלך, וכולם היו קופצים על המציאה"

"אני חושב שזה נכון" חייך משה "זה נכון בהחלט, אבל כמה מהם היו סובלים אותך יותר מ-40 שנה ומגיעים איתך עד כאן? שנינו יודעים שאתה מטורף בלתי נסבל בעצמך. ובכלל, סוף סוף תוכל לבחור הפעם, כשאתה כבר ממש אלוהים, מוכר וידוע - תוכל לבחור לך מישהו מושלם יותר, יצוגי יותר. מישהו שתהיה שלם עם הבחירה שלו ככל שניתן"

העיניים של אלוהים דמעו כשהוא אמר "אני יודע, אתה לא מושלם. אפשר לחשוב שאני מושלם. אבל היינו צוות לא רע הרבה זמן... אולי אני סתם פוחד להשאר לבד. אולי אני פוחד לא לדעת היכן עובר הגבול בין פנטזיה ובין מציאות. ובכלל, איך אני אסביר לעם שאתה לא רוצה להמשיך יותר? אם אתה לא רוצה, למה שהם ירצו?"

"נו באמת, זה קל" אמר משה "תמנף את זה, כמו שלימדתי אותך. תספר להם שאתה לא נתת לי להכנס"

"אני" תמה אלוהים "למה שאני אעשה דבר כזה? מי יאמין לזה?"

"כולם" נאנח משה "עד היום אתה לא מבין את החשיבה הקופית של עם הסגולה שלך, נכון?. תספר להם שלהכנס לארץ המובטחת, להלחם במלחמות חורמה עם בני הבמקום וחיית הארץ זה פרס בכלל. תסביר להם שמי שעושה טעויות, יענש. וזה לא משנה אם זה אני או אחרון פשוטי העם"

"והם יאמינו לזה?" אמר אלוהים " הם יודעים כמה אתה יקר לי. ובכלל, כולם עושים טעויות, לא?"

"כולם" הסכים משה "כולם, אבל ככל שאתה במעמד גבוה יותר אתה חב בחובת זהירות גדולה יותר. מבין?"

"מבין..." הסכים אלוהים בקול רפה... "אבל מה כבר עשית..?"

"אני יודע... תמצא משהו... אולי שהכיתי בסלע חזק מדי אז כשהוצאנו ממנו מים"

"אתה זוכר את זה?" נאנח אלוהים "כמה כוחות היו לנו אז... אבל, אף אחד לא יאמין לחרא הזה."

"תתפלא"

****

לפעמים אני מנסה לדעת מה עדיף - להיות בתוך הבית ולהסתכל מהחלון החוצה אל החופש,
או להיות הלך רחוב שעיניו כלות אל חום האח שבוערת בבית פנימה.

לפעמים אני מנסה להבין מה זה אומר להתבגר, ובשביל מה זה טוב.

לפעמים אני מנסה להבין אם עדיף הרגע בו יוצאים לדרך, עם מיליון תקוות ואמונות, או הרגע בו מגיעים.
ומה עושים רגע אחרי שמגיעים.


לפעמים אני מנסה לחשוב אם באמת אפשר לזנוח את החלומות בתמורה למציאות,
ואם אני מעדיפה להיות חלום של מישהו אחד, או מציאות של מישהו אחר.

"י ו?ל?א-ק?ם נ?ב?יא עו?ד ב??י?ש??ר?א?ל, כ??מ?ש??ה, א?ש??ר י?ד?עו? י?הו?ה, פ??נ?ים א?ל-פ??נ?ים. יא ל?כ?ל-ה?א?ת?ת ו?ה?מ?ו?פ?ת?ים, א?ש??ר ש??ל?חו? י?הו?ה, ל?ע?ש?ו?ת, ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם--ל?פ?ר?ע?ה ו?ל?כ?ל-ע?ב?ד?יו, ו?ל?כ?ל-א?ר?צו?. יב ו?ל?כ?ל ה?י??ד ה?ח?ז?ק?ה, ו?ל?כ?ל ה?מ?ו?ר?א ה?ג??דו?ל, א?ש??ר ע?ש??ה מ?ש??ה, ל?ע?ינ?י כ??ל-י?ש??ר?א?ל."