לא בא לי על חשבונות ביננו .
לא רוצה ליספור טובות , לחשב מי נשאר ומי עזב .
ככה אני , מתמיד כבר מאז .
לא טוב לי חשבון .
נותן כשרוצה , לוקח כשתיתני .
ובאמשלך תעזבי אותי מהכבד של לחשב מי , כמה , ואיפה .
הזכרון שלי דפוק , לא רושם קטנוניות , לא זוכר ימי הולדת ,
תאריכים חשובים , ובטח לא ימי נשואין / גירושין .
הזיכרון שלי דפוק נקודה , לא סלקטיבי , הוא דפוק מבחירה .
כן זוכר פרצופים , נשמות , רגשות , אהבות .
את יודעת הדברים החשובים .
ככה אני מבחירה , ובא לי , בא לי
לזיין לך את הצורה .
הולך בקלות
פעם כשכמעט ולא הייתי צריך לעבוד , קראתי לבלוג הזה " המלחמה בעצלות " מאז אני עובד ללא הפסקה , בוא , בוא נראה מה יהיה עכשיו עם ההולך בקלות .היא יוצאת , ככה פשוטה , אמיתית
בקלות , ולא , לא משנה מה החומר , ומה הדחיסות .
מתוכו היא נגלת דמות נשית , ובכזאת קלות ואיך שהוא נהיה יותר קל בכלל ,
כי אם חומר אני האדון , שליט יחיד , ובמלל , זה איך שהוא מתפסל קצת אחרת ממה
שאני רוצה .
אז זהו , חזרתי לעבוד , לפסל , וזה ממלא אותי בחיים , קל לא מסובך , פשוט .
ואגב תמיד יש שם יד באויר , וישבן . לא תמיד בהקשר מיני אבל הם שם .
שלקחת זה הצד השני של לתת .
להיות נשלט זה הצד השני של לשלוט.
לאהוב זה לתת , להיות נאהב זה לקחת .
ליזום זה ההפך מלהיות פסיבי .
לתת מקרב , לקחת מרחיק .
המלכודת הפוכה כמה שיותר מהר זה לאט ,
כמה שיותר לאט זה מהר .
אליס נופלת למעלה , והארנב מדבר שטויות ,
המלכה והשוט זה לתת .
והוא שמקבל את המלקות , זה לקחת .
בכל אחד, בזמנים שונים , יש גם וגם
אי אפשר כל הזמן לתת .
וגם אי אפשר רק לקחת .
הכי חזק ועוצמתי זה לתת ,
אבל אני , ככה לפעמים אוהב ,
לקחת .
כמו אז כשהייתי קטן ,
כמו כשאהבתי את ההיא ,
זאת שהיתה עשויה מצלופן ,
כמו כשזה היה הדבר האמיתי .
ברחתי לים , כי רק שם זה סוער יותר מאצלי .
כמו כשהיא היתה מלחיצה ,
כשלא היה קשר , הוא תמיד היה .
כמו תיבת תהודה גדולה ,
מחזיר אותה אלי , כמו אז
כשהייתי יורד , והיא היתה מבחינה
יודעת שאני סוער , ובאה לראות אותי ,
שם בים שלנו - הים הקטן .
אז הלכתי לשם , לים , בסערה .
והוא סוער ופראי , בוגדני , ולפעמים ...
משמש לי כראי .
וכמו בכל הפעמים יש שקט אחרי הסערה .
שקט שאולי יביא איזה בשורה .
אז ירדתי לים , ככה בדיוק בסערה .
והם ענקיים .
וכאן יש איזה שהוא תירגום ( בלי התחנונים שלו , וחבל ... )
עליתי אליה לדירה , פרפרים בבטן , הכרתי איך שהוא את הראש שלה , ממה שכתבה .
נהגתי כמו מטורף , לא רציתי לאחר לה לפגישה הראשונה , לצלצל ? ללכת ? שוב לפקשש הכל ?
שמתי עלי את המסכה , ( ההיא של הילד שלא יודע איך זה קרה , תמימות , וחיוך של " יהיה בסדר" )
נגיעה , כאילו דפיקה , מפחידות אותי אלה שיכולות בשתי שניות לראות לי את הבפנים של הראש .
הרגלים התחילו להיסתובב , והופ הדלת נפתחה .
היא עמדה שם , וממה שהצלחתי לראות לפני שאיך שהוא ירד לי הראש , היא נראתה בסדר ,
לא יופי צועק , מאלה שהיופי שלהן נראה רק במבט יותר ממושך - יש כאלה של מבט שני .
היה חיוך קטן , ו "בוא תיכנס" , היא היסתובבה , מה שנתן לי הזדמנות למבט ממושך יותר , המבט
הקובע , הוא קצר , תלוי באורך המסדרון של הדירה שלה , אבל משמעותי , הוא זה שקובע אם לתקוע הכל בכך שאני נשאר אם המסכה של ילד מפגר שלא מדבר כזה שאיך שהוא נתקע ולא זורם .
או שאני הופך לאחד שאיתו אפשר להעביר ערב , נפתח איך שהוא ומשם נראה איך יתגלגל .
אחרי שני צעדים במסדרון היא אמרה , " חכה לי בסלון " האיך שהיא אמרה את זה והקול שלה ,
גרמו לי למבוכה , הינהנתי כן שאיך שהוא הצליח להשמע מספיק בטוח , היתישבתי ובמהירות סרקתי את הסלון לראות איך נראה , וישר מה מצב מדפי הספרים ( סתם כי נראה לי שזה אומר הרבה על אנשים ) היא חזרה עם שתי כוסות של מים קרים , והמבט שלה נראה לא מרוצה , היא לא אמרה כלום , אבל הבנתי מהמבט שלה שלהיתישב ללא הזמנה נראה לה לא מנומס , מבט לכיוון הפנים שלה גילה חיים לא קלים , אור בעינים , פה מענין חצי צוחק , היתה שם גם חצי גומת חן , ומבט של בוא , בוא נראה מה אתה שווה . אשה , חזקה .
אחר כך דיברנו , דיברנו ארוך , היא שאלה שאלות , אני עניתי , לפעמים שאלתי גם אני ,למרות שאיך שהוא היא ענתה ראיתי שהיא לא כל כך רוצה , ככה שאני אכוון את השיחה ,
באיזה שהוא שלב היא אמרה בוא ילד בוא שב כאן לידי , היד שלה סימנה לי לכיוון השטיח על הפוף שהיה מונח שם מתחת לספה , התקרבתי חצי יושב על הפוף חצי על השטיח , לא נוח .
ואיך שהוא גם לא רציתי להפנות לה את הגב . היא שלחה יד העבירה בשיער , איזה רעמה יש לך ,
חיוך חצי מרוצה , משיכה קלה שסובבה אותי וגרמה לי להתקרב עם הפנים שלי לשלה .
היא התקרבה לתת נשיקה , לא זזתי הרבה היא בוחנת , נשיקה טעימה ראיתי שהיא אהבה ,
הרגל שלה טיפסה עלי מקרבת אותי יותר , ואני עם היד מנסה לתפוס אותה מאחור , היד שלה שהיתה בתוך השיער שלי מושכת חזק , "אאה " ככה היא איך שהוא אמרה , בשלילה , אחר כך בתנועה רחבה היא משכה בשיער והעבירה אותי לשכב לה על רגל אחת , היא מיששה , ממש בדקה את גופי , יריכיים , תחת , גב , וכתפיים ,נתנה שתי מכות על התחת , סובבה לי את הראש לכיוון הפנים שלה , ואמרה נראה לי שאתה יכול להתאים . הרגשתי קטן כמו רכוש שבודקים לפני קניה , כזה שאין לו מילה .
אחר כך היא אמרה שמחר ניפגש , אמרתי לה שאני יכול רק מתשע , תשע זה טוב היא אמרה , עכשיו לך . ושלא תאחר , לפני שהיא סגרה את הדלת ראיתי אותה לשניה אחרונה , היה לה חצי חיוך מאושר , שמחתי , הלב קפץ , נכנסתי לאוטו נתתי חזק בגז .
מזג אוויר שווה , יום שבת .
אחד מהחבר'ה שבר לה ת'פסל .
היה חמין מדהים .
הוא הכי טעים כשגונבים ממנו בלילה .
ועכשיו צריך להחזיר לגוף .
אולי ללכת להחליק קצת על הרולר
כבר מלא זמן לא .
והגוף , הגוף צריך את שלו .
וה הסרט על הערפד והמלכה והשיר הזה , שיר לחורף , וטעים
מתקדם בטיסה נמוכה .
השיער מתנפנף בפראות .
והיא מתחילה להרגיש אותי שם .
היא לא רואה כלום ,
רק מרגישה , בת איכרים .
והמלכה רבה ,
צריך הרבה כח ,
להפריד אותה מהאדמה ,
לחלץ אותה מזרועות העצים .
ולמשוך חזק , בעדינות לכיוון הים .
לגלים . לשחרר שורשים .
זה לא היה טבעי לה אז .
ויהיה קשה עוד יותר עכשיו .
אבל אני כבר שומע את הרוח .
והעלים שמתבדרים .
ויש כמו ההד שבא והולך .
היא מרגישה , מתחפרת לה באדמתה .
היא יודעת לשמוע את עץ הצפצפה ,
וטיפטוף קליל לא מורגש .
של טיפה ודמעה .
האהבה , שם שבירה ,
ויש מה להפסיד ,
ומהצד השני רק ...
חופש אין סופי , מלח , ים
ואהבה .
שלא תיגמר לעולם .
ראיתי אותה ,
היא ראתה אותי , רואה אותה .
איזה תחת מלכותי ,
שבוי ,
היא באה ממול , הורדתי מבט ,
לא אפשרי , התחת שלה היה בכל כיוון .
אז ירדתי לארץ , לסדר לה משהוא על הרצפה .
היא יודעת ? שאני יודע ?
היא ראתה אותי , רואה אותה
איזו מלכה , ואיך שהיא חייכה כשירדתי לריצפה .