הבלחי מחשבות

העבודה שלי מחייבת שעות ארוכות ואינטנסיביות. עם זאת אני מקפיד פעם בשבוע, לחזור מוקדם ולהיות אחר צהריים מלא עם הילדים.

יש בכך המון יתרונות, ברורים יותר וברורים פחות.

כרגע לפחות, יתרון מאד (מאד) ברור הוא לשבת בסקאי-ג'אמפ, להביט בקטן קופץ, ובזוגות על זוגות של כפות רגליים נשיות המשתייכות לאמהות / בייביסיטריות לאות השומרות על זבי חוטם וקורונה, הקופצים פה לכל עבר.

יש אפילו ארומה קלילה ומבורכת באוויר, של שטחיות מעורבת ביום ארוך בנעליים, שעולה מאותן כפות רגליים. ואני? אני מחייך לי ומתענג על כל המרכיבים.

מקצה לעצמי חצי שעה שלמה של עונג על שטחיות ועל ריחות כבושים. מה צריך יותר?

(תמונות לא יצורפו מפאת צנעת הפרט וזה...)