לפני שנתיים. 1 בינואר 2022 בשעה 13:18
בסופו של יום או בסופו של לילה,
כל אחד
עומד אל מול המראה לבד כשהוא חשוף,
בלי לבוש, בלי איפור, בלי תכשיטים, בלי ריחות ובשמים,
בלי הצגות של מילים, בלי שכבות של אולי ושל נדמה לי,
בלי מראות שאנו שמים בפני אחרים על מנת שיחשבו שאנו מי שאנו לא,
בלי הצדקות מיותרות, בלי כיסויים של בורות של נפש, בלי עיוותים של חוסרים של לב,
ובסופו של אותו היום או אותו הלילה,
אל מול הראי שם לבד
אנו יודעים בדיוק מה חסר לנו ומה אנחנו רוצים, צריכים, למלא.
אני מאחל לכולם (ולעצמי), ששנת 2022 תהיה שנה של מילוי והוספה, ואם אפשר - של החוסר הזה בדיוק.
(את השנה הנכנסת אני בחרתי לקבל במדבר, עם קומץ חברים טובים; זאת תמונה בהירה של שקט לפני הסערה שבדרך ויש בה משהו שמאפיין גם את האבולוציה האישית שלי)
