הבלחי מחשבות

קצת למעלה משבועיים חלפו מאז שחתמתי על אותו מכתב, וסיימתי פרק כה משמעותי בחיי באופן שונה לחלוטין מזה אשר חשבתי שבו הוא יסתיים. ולמרות הכל אני שלם. כואב, אבל - שלם.

אני יושב כרגע על החוף באי הקסום הזה, עת שקיעה, הגוף נרגע לאחר יום גדוש בצלילה ובפעילות ימית נוספת, עוד מעט אפסע 50 מטר הצידה לכיוון שולחן עץ בלוי שלצידו 4 כיסאות, ואצביע על מיני מעדנים שעוד מקפצים להם על גבי הקרח המונח על שולחן גדול עליו רכון דייג צרוב שמש ועב בשר. ואצבעותיו המחוספסות של הדייג ידאגו לנקות אותם היטב, ולהניחם מעדנות על הגריל עם שלל תבלינים שהשנים דבקו בהם, ובעודי לוגם מהיין הלבן, הקר והצונן ומכין את החיך לעתיד לבוא, אחשוב על מיני שוטים, עקרבים, התפלשות נמוכה וזעקה מלאה ברגש. חופש.