הבלחי מחשבות

היום ב- 05:45, בק״מ ה- 11, כשאני שקוע במחשבות בבועה המדהימה הזו של הריצה, פתאום עלה בי הריח שלה. מצד אחד זה הזרים בי זרמי געגוע, ומצד שני זה גם ממש עצבן אותי, כי הגעגוע הזה התגנב אליי בלי שחפצתי בו. חשבתי שהצלחתי להיפטר ממנו כבר ולקבור אותו באיזו פינה חשוכה, ואז החצוף הזה פולש אליי ככה ב- 05:45 בק״מ ה-11 במהלך הריצה.

ככל שהתעצבנתי יותר, הריח שלה לא זז ממני, וגם קצת זכרונות של מגע, וטעם, ואלה (והעצבים) ליוו אותי עד לסיום הריצה בק״מ ה- 15.

מפה לשם הגעתי הביתה, מקלחת, אספרסו חזק, טלפונים שהחלו כבר ב 07:00, יציאה לכיוון המשרד וכיו״ב, והמתקפה החושית הזו נעצרה. בקפה של 10:00 היתה לי שיחה עם חבר, על כאבי פנטום. חייכתי לעצמי.