״ארזת לבד?״
״ברור שארזתי לבד, יש דרך אחרת לארוז?״
״אני שואלת כי יש מקרים בהם מישהו עלול לארוז עבורך ולהכניס בתוך הדברים שארז עבורך, כל מיני דברים שעלולים לפגוע.״
״וזו בדיוק הסיבה, שבסופו של דבר את המחשבות שלי, הרגשות שלי, הרצונות שלי, אני אורז - לבד. אני מנקה אותם, מסיר מתוכם כל מה שעלול לפגוע, ממקד אותם ואורז כהלכה.״
״אדוני, את המזוודה שלך ארזת לבד? אני שוב שואלת.״
״אה, את מתכוונת למזוודה? כן, גם אותה ארזתי לבד.״
״יש לך כלי נשק כלשהו? או משהו שעלול להיראות כמו כלי נשק?״
״זו שאלה לא פשוטה, את יודעת. הידיים שלי הם סוג של כלי נשק והן איתי. אבל במיוחד, הלשון, והיא תמיד איתי. ואני עושה בה שימוש, לרוב - מוקפד, אבל לפעמים לא. אבל בגלל שארזתי לבד את הרצונות והרגשות שלי, אני מניח שגם הלשון רתומה לאותה מטרה.״
״אדוני, במזוודה - יש לך משהו שדומה לנשק?״
״אה, שוב את מתכוונת למזוודה - לא לא, מה פתאום. השארתי את הנשק בבית.״
״לאן אתה צריך להגיע, אדוני?״
״זו שוב שאלה טובה. ראשית, זה לא ׳צריך׳ אלא בעיקר ׳רוצה׳. שנית, אני רוצה להגיע למקום בו פשוט יהיה לי טוב. בו אהיה מאושר. אני יכול לפרט לך עכשיו את הדברים לעייפה, אבל בשורה התחתונה - הדברים הם פשוטים, וכשטוב לך, באמת טוב - אתה יודע. כמו גם כשמפסיק להיות טוב. לשם אני רוצה להגיע. ואני חושב שארזתי לשם כך היטב.״
״אדוני לאן אתה טס? אני ממש לא מבינה את התשובות שלך.״
״אה, לאן אני טס? לברלין, חוזר מחר. ואת עדיין ממש צעירה, יום יבוא ותביני.״
״טוב, תודה רבה אדוני, שתהיה לך טיסה נעימה.״
״תודה רבה גם לך, עלמה צעירה. אני אכן מתכוון ליהנות מהדרך.״
השלמה - מוסיף פה את הקישור ששלחה לי בעקבות הפוסט Black Lotus הנפלאה, שמבטא את הדברים טוב יותר מאשר יכולתי: