אני חושב שכבר יצא לי לכתוב פה כמה פעמים על ביקורים במצדה. לרוב, אני עולה למצדה לפנות השחר כשאני צריך ללבן דברים עם עצמי, או לסייע לחברים ללבן דברים עם עצמם. יש משהו באווירה המיוחדת שהמקום הזה משרה בי, שגורם לי להתחבר ליסודות המוצקים שבי, לרענן מושכלות ראשונים ולאפס את המחשבה.
הפעם הייתי במצדה באמתלה קצת אחרת. אבל ההשפעה של המקום הזה, לא פחתה.
בסופו של דבר מצדה היא לא סיפור של ניצחון. היא גם לא סיפור של תבוסה. מצדה, היא סיפור של בחירה.
ובחירה, תמיד קיימת ותמיד צריכים לנצל את הזכות לעשות אותה. לפעמים אנו רוצים משהו כל כך חזק, עד כדי התעלמות מהאפשרות שלנו לבחור אם אנו מעוניינים או לא במה שהוא גורם לנו להרגיש. ושם המקום לנעוץ רגליים בקרקע חזק, להבין - ולבחור.
והנה קצת שקט שמשולב בנחת רוח. תבחרו. במה שעושה לכם טוב. אולי תטעו, אבל טעות תמיד ניתן לתקן.