יושב באיזה בר יין שקט ונעים ביפו עם ש׳, אשר גדלה 3 בניינים לידי והיתה כמו אחות שלי במשך כל כך הרבה שנים. החיים הביאו לכך שבשנים האחרונות קצת נפרדו דרכנו, עד שנפגשנו שוב בארוחת הערב עם א׳ לפני זמן מה. ש׳ תמיד היתה אדם מגניב. יפה כמו תמונה, מצחיקה וקולית כזו. כולם היו מתאהבים בה אחרי 30 שניות. אני הייתי - מי שהייתי - שזה קצת כמו עכשיו רק פחות משויף בקצוות. אני הרבה דברים, אבל לא ״מגניב״. ובגלל זה החיבור שלנו היה מיוחד, משלים כזה. לא ראיתי אותה קרוב ל-5 שנים, ובאמת שהתגעגעתי. היא נותרה מגניבה. ואני נותרתי - אני. ואנחנו יושבים וצוחקים, ובקבוק היין הראשון נגמר, והמלצרית שקצת התאהבה ב- ש׳ לדעתי (כמו כל מי שמכיר אותה) כבר חזרה עם בקבוק נוסף כאשר ש׳ קצת מפלרטטת איתה.
לאחר זמן קצר, ש׳ פונה אליי בשאלה מוזרה שנראה כי ישבה אצלה במהלך הערב - ״תגיד ז׳, עכשיו כשאתה מספיק שיכור כדי להיות חופשי ומשוחרר ולא מספיק שיכור כדי להיות עדיין מרוכז וענייני, אני יכולה לשאול אותך שאלה?״
״בוודאי״, עניתי.
ואז היא הפילה את הפצצה. ״תגיד, בתקופה ההיא שאני הייתי בקומונה ואתה בקורס קצינים, והיית מגיע הביתה קצת יותר ושאני לא הייתי היית קופץ אלינו לומר שלום, היית שוכב עם אחותי הקטנה?״
ד׳ אחותה הקטנה של ש׳, היתה עמי בזמנו בקשר מעולה, קצת כמו אחות קטנה, טוב - אולי לא בדיוק…, אבל אני מניח שהכוונה ברורה. אנחנו למעשה בקשר מעולה עד היום. אחרי כל מיני גלגולים, היא מצאה את עצמה כאומנית ברמה בין לאומית, והיא חיה בארה״ב עם בת הזוג שלה ומסתובבת בעולם. פגשתי אותה לאחרונה לארוחת ערב במנהטן בפברואר בשנה שעברה.
״נו, אתה מוכן לענות כבר ולפתור לי את הסוגיה הזו אחרי כל כך הרבה שנים? ושתדע לך שחקרתי על זה את ד׳ כל כך הרבה פעמים ולא קיבלתי ממנה תשובה״.
אני מסתכל עליה, מתלבט. לוגם עוד לגימה מהיין ומתחיל לדבר באופן מדוד - ״ש׳ את מכירה אותי כמו שלא הרבה מכירים. את מודעת להעדפות המיניות שלי, נכון? הרי היינו ביחד כמה פעמים עם נשים נוספות וגם פעם ממש מזמן באת איתי לדאנג׳ן שהיה עוד ביפו, את זוכרת?״ כאן המקום אולי לציין, ש- ש׳ תמיד היתה סקרנית, כלומר גם מגניבה - וגם סקרנית, ויצא לנו לא אחת להשתעשע יחד כשאנו מקפידים לא להיות אינטימיים רק שנינו; בכל זאת - חברי ילדות טובים.
״אתה מתכוון לזה שאתה נהנה שמרביצים לך, דורכים עליך ואתה מת על כפות רגליים?״, היא שאלה כשהיא מתייחסת לזה בחיוך ובביטול. ״אני מכירה את השטויות האלה שלך מגיל 12 כבר, ואת כל המניפולציות שהיית מפעיל על הבנות בכיתה כדי איכשהו להתקרב להן לרגליים. וכולם פחדו ממך אז לא אמרו כלום.״
חייכתי במבוכה. ״את יודעת מה היחסים בין ד׳ לבת הזוג שלה?״, שאלתי. ״שמת לב לניואנסים ביניהן? דיברתן על זה פעם? הן בנות זוג אוהבות ומסורות אבל ד׳ היא גם השולטת שלה. זה מי שהיא, זה חלק ממנה. ולשאלתך, אני חושב שהיא גילתה את זה לראשונה בגיל 16 כשאת היית בקומונה ואני הייתי חוזר מקורס קצינים ומבקר אותה… כלומר לא זיינתי את אחותך הקטנה. אולי, ההפך למען האמת. אבל היינו מבלים זמן יחד, בו היא היתה חוקרת כל מיני דברים שעניינו אותה, ואני - אני הייתי שפן ניסיונות מעולה.״
שקט. הבקבוק השני כמעט נגמר. ואני חושב לעצמי איך זה יכול להיות ש- ש׳ נראית כאילו כל כמות האלכוהול הזו אפילו לא מזיזה לה. ומנגד, כבר אמרתי שהיא האדם הכי מגניב שאני מכיר.
״אני חושבת שבאיזה שהוא מקום כל הזמן ידעתי״, היא אמרה לבסוף. ״תגיד ז׳, מה אני אעשה איתך? לא השתנת בשיט מכיתה ד׳ ונראה לי שבגילנו המופלג כבר גם אין באמת ציפייה שתשתנה״, הוסיפה בעודה מסמנת למלצרית שמיהרה להגיע אליה עם חיוך מצפה שהעיד שוב כי ש׳ כנראה עושה לה את זה ממש. “תביאי לנו בבקשה 2 כוסות של הוויסקי המעושן הזה, ש- ז׳ פה כל כך אוהב. בסדר חמודה?״, היא הוסיפה. ואז המשיכה ואמרה ״ואוו תקשיבי, חמודה, איזה סנדלים יפים יש לך, ז׳ תסתכל ותראה איזה סנדלים יפים יש לה, ואיזה לק יפה יש לה על הציפורניים ברגליים, נכון?״, אמרה בקול חמוד ורגיל לגמרי כשהיא מסתכלת עליי בחיוך, ומותירה גם את המלצרית וגם אותי מסמיקים קצת בחוסר נוחות.
המלצרית רצה להביא לנו וויסקי בעודי מנסה להחזיק את המחשבות שלי המבקשות להתפזר באדי האלכוהול, במקום.
״אני מבין שסיימנו את עניין ד׳״, אמרתי בחיוך. ״כן כן״, ש׳ השיבה. ״אבל נראה לי שכדי לחתום את הנושא עד הסוף, אנחנו נסיים את הערב עם המלצרית. אתה תוכל לשחק לה בכפות הרגליים כמו שאתה אוהב, והיא תוכל לשחק לי בכוס כמו שאני אוהבת, וכולם יהיו מרוצים. ונראה לי שעוד כוס וויסקי אחת, נהיה שנינו בדיוק מוכנים לזה. ולכוס הזאת נזמין גם אותה.״
אמרתי כבר ש- ש׳ מגניבה, לא?