הבלחי מחשבות

ישבתי אמש ל(המון) יין ובהמשך לו באופן בלתי מתוכנן גם ל(שוב המון) וויסקי עם ש׳, חברת ילדות ממש טובה אותה לא ראיתי המון זמן, שהיא גם האדם הכי מגניב שאני מכיר, ועל המפגש הזה אכתוב מחר / מחרתיים כשאדי האלכוהול האלה יתפזרו לי מהראש. בין היתר, ש׳ הזכירה לי (בשלב שעוד היה אפשר לזכור משהו…) את הפעם בה ירדתי מלבנון לחופשת שבועות קצרה, והיא וכמה חברים נוספים פגשו אותי ברמת הגולן וחגגנו את שבועות כולנו ליד מפל נסתר וצלול, לצידו בריכה קרה ומרעננת, עצים, המון ירוק ובלילה מיליון כוכבים. החלטתי שגם השנה נחגוג באופן דומה, והיה קל לשכנע את החברים וכולנו נגיע לאותה נקודה קסומה ובלתי מתויירת, נקים מאהל, נכין אוכל כיד המלך ונפרוש שולחן שעליו מיני מגדנות, ויין כטוב ליבנו, ונלבש לבן ונחגוג עד שחר, וכמה ימים אחר כך נחליף את הלבן במדים ונתנדב לתקופה נוספת, כי יש בקשות להן לא באמת ניתן לסרב.