"אתה תזהה את הריח שלי מבין עשרות ריחות אחרים, אתה תיאחז בו והוא ירגיע אותך." כך היא אמרה לי למן ההתחלה, וכרגיל היא צדקה. אבל מוטב אולי להתחיל מבראשית...
הסיפור התרחש לפני למעלה מעשר שנים, בניו-יורק שם שהיתי תקופה מסוימת לצרכים מסוימים. עסקתי בעניינים רציניים ביום, וביליתי הרבה מאד בלילה. נתתי דרור באותה תקופה ובאותו מקום, לפנטזיות הבדסמיות הכמוסות והפרוורטיות ביותר שלי. היו זמנים...
קראו לה לצורך העניין אמנדה (שם בדוי). סטודנטית בת 23 דאז, יפהפיה, בת השכן הקלאסית. היא היתה גבירה מ-ד-ה-י-מ-ה ואחד האנשים שנגעו בי בצורה העמוקה והמוחלטת ביותר. הכרנו במועדון מסוים, ומשם פשוט המשכנו למקום אחר וישבנו ודיברנו עד הבוקר. עד מהרה גיליתי כי מדובר באדם מבריק, דומיננטי, מעניין ובעל רגישות לכל נים, לכל תו. תוך זמן קצר היא הפכה לכל עולמי, לשמש שלי, לגברתי. נפשי היתה חפונה בכף ידה, וליבי וגופי מוטלים לרגליה, באופן בו הודיתי לה ממעמקי נפשי המשתוקקת על כל רגע בו היא התירה לי להיות שלה. היא גרמה לי לרצות להיות טוב יותר למענה, להתאים את עצמי לגחמותיה, לפרפקציוניזם החד שלה, ואני הודיתי לה על כך בתחינה יוקדת על בירכיי.
"אתה תזהה את הריח שלי מבין עשרות ריחות אחרים, אתה תיאחז בו והוא ירגיע אותך", כך אמרה לי. ואני כמובן אישרתי בקול את אשר היא אמרה, ללא הבנה אמיתית באותה העת את דקות המשמעות של אותה הצהרה.
היא אהבה לשחק גם עם אחרים, ומכוח אותה אהבה שלה, אהבתי זאת גם אני. זאת היתה הפעם הראשונה בה מצצתי לגבר אחר, בתשוקה ובלהט רק מאחר שהיא חפצה בכך, על מנת לשעשע אותה. זאת היתה גם הפעם הראשונה בה בכיתי כמו תינוק כשאני קשור ומוטל על גחוני, בעודי רואה אחר מענג אותה, ואותה מתמסרת לכך. ובין כל אלה שמרנו על האינטימיות שלנו, על ההדדיות היחסית בה חיינו, על הרומנטיות הבלתי שוויונית אותה פיתחנו. מושלם.
הריח שלה עם הזמן הוטמע בי. הייתי מכור לו. השתוקקתי לו, חלמתי עליו. הכמיהה אליה יכולתי להגיע רק מהמחשבה על הריח המיוחד שלה, יכולה היתה לגרום לי לרעד בלתי רצוני; הייתי מוכן לעבור בגיא צלמוות רק על מנת לחוש בה לחלקיק שנייה בקצה אפי. אבל זה לא סיפק אותה. "אתה תזהה את הריח שלי מבין עשרות ריחות אחרים, אתה תיאחז בו והוא ירגיע אותך", לא פחות מכך – היא טענה.
באחד הערבים מצאתי את עצמי עמה יחד במסיבה, היו שם כעשרים אנשים פחות או יותר. אני הייתי כמובן לרגליה. מהמבט שלה, הבנתי כי הערב אינו צפוי להיות שגרתי, חשתי את זה בעצמות.
בשלב מסוים נקשרתי ועיני נעצמו. הייתי עדיין על ארבע, רגוע נוכח ידה המלטפת קלילות את עורפי.
ואז המגע שלה ניתק ממני באחת והרגשתי כי היא פוסעת משם. מתרחקת. רעד מסוים עבר בי בעוד תחושת אי נוחות יורדת במורד גופי. לפתע התחלתי לחוש ידיים זרות נוגעות בי, מלטפות אותי, חודרות אליי. התחושה הזו היתה מוכרת לי מהעבר, אולם הפעם היא לא היתה שם לידי. לא חשתי במגע שלה עליי, זה המקנה לי בטחון ומעניק לי את היכולת לשתף פעולה עם הכל, להרגיש בבית, להרגיש שייך. זעתי וזזתי בחוסר נוחות. כעבור דקות הנגיעות הזרות התגברו. כבר לא רציתי להיות שם. הרגשתי לא נוח. התחלתי להתנער כשאני מנסה להסיר מעליי את הידיים הנוגעות. בתגובה הנגיעות גברו והפכו לפיזיות ממש, והכל ללא סימן לנוכחותה של גברתי וכשעיני מכוסות.
בשלב מסוים הסוויץ' בראש החל להשתחרר והחיה החלה להשתלט. נדרכתי. הפכתי לקשוב לכל צליל, לכל תו, מנותק, מזהה איפה עומד כל אחד מהסובבים אותי. בחנתי את הקשרים בהם הייתי נתון והערכתי כי אני יכול להשתחרר בשניות. כל התהליך כבר היה אצלי בראש – אני משתחרר, מוריד את כיסוי העיניים, קם ומפרק את הצורה לכל מי שמעז להניח עליי יד. הכל הפך לדוחה בעיני, לסרט של מישהו אחר בו לא התכוונתי להמשיך ולשחק.
ואז, עשירית שנייה לפני שאני מתחיל להשתולל, הרחתי אותה קרוב אליי. היא היתה שם, והריח הייחודי שלה הכה בי מבין עשרות הריחות שמסביב. יללתי בלי לשים לב כמו איזה כלב וזינקתי לעבר מקור הריח, נצמד לה לרגל כטובע הנאחז בקרש הצלה. היא חיבקה אותי ומהחיבוק הבנתי שהיא הבינה בדיוק, אבל בדיוק מה עבר עליי, באיזה מצב הייתי ומה היה קורה עוד שניה בודדת. השקט חזר אליי נוכח המגע המוכר והריח שלה. תחושה של בית, של ביטחון.
"אתה תזהה את הריח שלי מבין עשרות ריחות אחרים, אתה תיאחז בו והוא ירגיע אותך", כך לחשה באוזני. הפעם חייכתי בהסכמה ועיניי אמרו שתי מילים בלבד – תודה, גברתי.
*מבוסס על סיפור אמיתי אותו הבטחתי לך פעם שאספר*
לפני 13 שנים. 23 בינואר 2011 בשעה 18:18
