הבלחי מחשבות

אמש ב- 23:00 כל הבית כבר ישן.
זו היתה הזדמנות פז עבורי להתחיל בקריאת ספר ששוכב כאן כבר כחודש וקורץ לי.
בערך ב- 03:00 סיימתי למעלה ממחצית מהספר, והעייפות הכריעה. התוכנית היתה לקום בסביבות 07:00 - 07:30 ליום חדש ורענן, אני ישן כ- 4 שעות בלילה, מקסימום 5, וזאת במהלך כל חיי הבוגרים. לא זקוק ליותר מכך.

היום, שבת, אנו צריכים ללכת לבר-מצווה של בן דוד שני שלי, כך שלא תוכננה כל פעילות. כמעט מידי שבת אני מטייל, וכל השבוע אני קצת מאוכזב מכך שהשבת לא אוכל לראות קצת טבע. יחד עם זאת אני לא יכול להפסיד את בר המצווה - בחתונה לא הייתי מכוח צו שמונה; בברית לא הייתי מאחר שבאותה תקופה הייתי בחו"ל, ומאירועים נוספים נמנעתי מסיבות כאלה ואחרות, פשוט שונא אירועים משפחתיים. הפעם הוריי דאגו להבהיר לי כי אם אני לא מגיע, הם מחליפים לי את שם המשפחה במשרד הפנים, ומאחר שהתרגלתי לשם הזה והוא משרת אותי ב- 37 שנים האחרונות החלטתי להגיע.

בשעה 05:00 בבוקר נשמעה זעקה מהחדר השני בו שוכנת המפלצת בת ה- 4 - "אבא, התעוררתי, בוא אליי!". אני מתורגל בהקפצות האלה והגעתי עוד לפני שהיא גמרה את המשפט. "אבא, לאן אנחנו נוסעים לטייל היום?" שאלה המפלצת. בנימת תוגה הזכרתי לה כי אנחנו צריכים להיות בצהריים באולם מצחין ולאכול רבע עוף. היא הודיעה - "ועד הצהריים, אבא, אי אפשר לטייל? אם לא מטיילים אני רוצה שתשחק איתי עכשיו ברביעיות של נסיכות או שנעשה יחד יצירה של הדבקה על פרפרים".

בעת מצוקה צריך לקבל החלטות מהר. לאור האלטרנטיבות מחד גיסא, ומכך שאמא של המפלצת ישנה שנת ישרים מאידך גיסא, עמדה לי הזדמנות פז של קבלת החלטה שגויה, לגמרי בעצמי בלי שאף אחד יעיר לי על כך, והודעתי - אנחנו יוצאים תוך חצי שעה מהבית, נוסעים למבואות הירקון באזור פ"ת-רמת השרון, טיול קצר וארוחת בוקר, חוזרים ב- 11:30, מתקלחים ויוצאים לחגיגה ב- 12:15. מתאים? מתאים, השיבה המפלצת, והרגשתי רגוע יותר שעה שנדמה היה כי היא לוקחת אחריות מלאה על ההחלטה.

חצי שעה אחר כך, חמוש בציידנית קטנה שבתוכה ביצים קשות, ירקות חתוכים, גבנ"צ, גבינה לבנה, חמאה ופיתות, וכשהמפלצת לבושה כמו אסקימוסית קטנה (מה, אני אדם אחראי, לא?), כתבתי פתק לאמא של המפלצת (שישנה כמובן עדיין) כי אני והמפלצת עזבנו את הבית וברחנו לחו"ל, אבל נחזור בסביבות 11:30.

בשעה 06:15 כבר היינו בשטח, נוסעים בבוץ בטירוף וצוחקים את נשמתנו. מאוחר יותר התחמם ומזג האוויר היה מושלם. ישבנו בשטח פורח מלא טל על המחצלת, אכלנו ארוחת בוקר הגונה, ומשם נגררנו לקרב אוכל אימתני, בו הובסתי כמובן. אח"כ עשיתי לי קפה שחור ולה שוקו חם, ומשם עשינו תחרויות ריצה בבוץ, שהפכו לגליצ'ות וגלגולים בבוץ. לאחר שעה שנינו היינו מלאי בוץ ברמה שהיתי צריך להוציא לה את הבוץ מהאוזניים כדי שהיא תוכל לשמוע אותי ולהתעלם ממני כרגיל. איך שהרכב נראה מבפנים ומבחוץ אני אפילו לא רוצה להרחיב...

בשעה 11:00 יצאנו לכיוון הבית, ולאחר שחילצנו איזה אהבל שנתקע בבוץ ושנתקענו לדקה אחת בדיוק גם אנחנו (נחלצנו לבד כמובן), הגענו ב- 11:40. כשהגענו הביתה הבוץ היה סמיך עד כדי כך שלא ראיתי את המבטים מזרי האימה של האמא של המפלצת כשהיא ראתה איך שאנחנו נראים, וישר קפצנו לאמבטיה. בשלב מסויים שקלתי לקחת שפכטל כדי לגרד את הבוץ, אבל הסתדרתי עם נייר זכוכית מצוי או בשמו האחר - ליפה.

הן מתלבשות כעת, אני כבר מוכן ומתלונן שכרגיל אני בסוף ממתין לכולם.

יוצאים תכף. לא נאחר יותר מידי. מעניין מה תהיה התגובה שנגיע לרכב במראהו המפואר...

יום נעים בסה"כ.