אני אף פעם לא מצליח להירדם בטיסות. גם כשאני טס business ויש לכאורה את כל התנאים לישון, אני פשוט לא מצליח. הפעם, מאחר שבשלושת הימים האחרונים ישנתי במצטבר 3 שעות, נרדמתי בטיסה חזרה לכשעה. נרדמתי – וחלמתי עליך. חלום לא שגרתי, ונילי משהו.
----------------------
עמדנו שנינו בחדר נעים וחמים עם קירות בצבע קרם-לבן. את עמדת מולי זקופה, בוטחת, לבושה שמלה צמודה ואלגנטית המגיעה עד לברכיים המחמיאה עד מאד לגזרתך המצודדת, ומתחתיה גרביון שחור. נעלת מגף קצר שחור אף הוא. על צווארך שרשרת דקה, על אוזנייך עגילי יהלום צמודים, על פרק כף ידך הימנית צמיד דק וטבעת אחת על אצבעך. מעין מינימליסטיות צועקת אלגנטיות. איפור מוקפד על פניך המנסה לשדר מראה אגבי, ולק אדום על אצבעות ידיך, השלימו את המראה. ניכר היה כי כל השכבות הללו נבחרו בקפידה, משתלבות עם המראה הבוטח-כוחני-מתון הכללי שלך. היית יפה, סקסית, וידעת את זה.
הבטנו זה בזו דקה ארוכה. מבט בוחן, קפוא משהו, המכסה את כל הרגשות, את כל המחשבות. מבט הלוקח ומעבד מידע ורגש ומשאיר את התוצאה בפנים, מבלי לחשוף אותה לצד השני. לאחר אותה דקה ארוכה התקדמתי לעברך, מבלי לנתק את אותו מבט. כשהייתי 20 ס"מ ממך יכולתי להריח בבירור את הריח שלך, שילוב של בושם אסרטיבי אך עדין יחד עם ארומה טבעית ורעננה.
באותו רגע החלטתי. אני חייב להוריד את השכבות שלך, את כל המעטה הפיזי-רגשי הזה ששמת על עצמך באופן כה טבעי עד שהוא נראה חלק בלתי נפרד ממך, מהאישיות שלך. אני חייב לקבל אותך בלעדיו. בתנועה מהירה תפסתי את פרקי ידיך, הצמדתי אותך לקיר ומשכתי את ידיך מעל לראשך, זקופות. מבטך הבוטח עדיין לא נסדק כאשר נכנעת לכוח שהפעלתי, ועדיין נשאר קפוא משהו. ביד אחת המשכתי לאחוז בשתי ידייך כך מעלה, וביד השנייה הורדתי בעדינות את העגילים, השרשרת והצמיד שלך. נשימותייך נעשו מעט מהירות אולם מבטך נותר יציב.
הפרדתי עם ירכי בין ירכייך ובאחת קרעתי ממך את הגרביון, חושף את שוקייך. זיע של הפתעה פקד אותך והבל פיך הראה לי כי את מתנשפת, אולם מבטך עמד איתן. העברתי יד חוקרת בין ירכייך, אל עבר השמלה, מפשיל אותה אט אט מעלייך אל עבר ידייך המורמות, מלטף תוך כדי עם גב ידי את בטנך ואת שדייך המכוסים עדיין בחזייה שחורה. קצב ליבך המהיר לימד אותי על מחשבותייך, אולם מבטך – בעינו עמד.
מרפרף עם שפתיי קלות על צווארך, הרחתי התרגשות. ההתרגשות גברה כאשר גם התחתונים הזעירים שעטית לחלצייך והחזיה ירדו, מותירים אותך עירומה. המשכתי לחקור את גופך, מעביר את ידי קלות, מרפרף, נוגע לא נוגע בחמוקייך, עולה מעלה באחיזה איתנה יותר, מרגיש אותך חשופה כלפיי לראשונה. הרגשתי אותך נצמדת אליי חזרה במעין אקט חצי רצוני, מתחככת קמעה כנגד הירך השלוחה שלי, אולם מבטך טרם השתנה ועמד איתן-מרוחק.
העברתי את ידי על פניך, מנסה להוריד ממך את שכבות האיפור הדק, מורח את האודם שלך, את הסומק, את הצלליות המוקפדות. רואה אותך לראשונה נטו-אמיתית, מבחין בקמטי ההבעה שלך, בקמטי הצחוק הכבויים כעת. אהבתי אותך כך, זעה תחת מגעי בקצב אחיד, אמיתית. קירבתי פניי אל עבר החיבור בין צווארך לשדייך, מרפרף בין שכבות העור הנפלא שלך, בין הריחות השונים היוצרים מרקם כה מיוחד, ריחות אליהם הצטרף כעת ריח נוסף ודומיננטי העולה ומתפשט לו מבין חמוקייך.
אולם מבטך נותר מרוחק וקר ולא יכולתי לשאת זאת. הנחתי פי על אוזנך ולחשתי – "די. די, יקירה. זה אני. אני שלך. תמיד. תני לעצמך להיות לרגע אחד - שלי."
ועם מילותיי ראיתי את מבטך משתנה, מתרכך, הופך לאחד עם כל המהות החשופה שלך המונחת כעת כך לפניי.
אהבתי אותך כל כך באותו רגע, טבעית ואמתית. רציתי אותך כך – מושלמת – עם כל הפגמים הנפלאים שלך. אחזתי בך חזק וחיבקתי אותך אליי, ממלמל באוזנייך מילים של אהבה.
----------------------
התעוררתי שטוף מחשבות. אני חושב שלא חלמתי חלום ארוטי ונילי משהו שנים. חייכתי, הזמנתי מהדיילת כוס יין אדום, לגמתי וחזרתי אט אט לעולם הממשי.
אני רוצה לראות אותך פעם אחת ככה – ללא השכבות שאת כה מורגלת בהן – ללא המילים היפות, ללא האלגנטיות הנרכשת. לראות אותך באמת, ככה – ואז ליפול לרגלייך.
לפני 13 שנים. 4 בפברואר 2011 בשעה 14:39