הבלחי מחשבות

הגעתי למסקנה שאת למעשה קוסמת.
טוב, לא בדיוק קוסמת, אולי הכלאה בין פיה ובין מכשפה - פיכשפה.

זה ההסבר היחיד ליכולת המופלאה שלך להבין מה קורה בין המילים,
ואני אדם של מילים, המילים מרכיבות אותי ואני מנגן בהן, משחק להנאתי במרווחים שבין אות ואות.
והנה את מצויה שם, באותם מרווחים, מנפה כלאחר יד את כל הטעון ניפוי ומתייחסת למהות חשופה, הופכת אותה - שלך, ממוללת אותה בין אצבעותייך, בוחנת אותה. ואני כספר פתוח, מוצא עצמי מסיר מעטה אחר מעטה, מילה אחד מילה, אות אחר אות.

זה ההסבר היחיד לכך שאת גורמת לי לחשוב. ואני אדם מהיר, ספונטני, מחליט באופן מושכל בין רגע. ואילו את מציבה בפני ספק שאלות ספק עובדות, בהן אני מהרהר, מרכיב טיעון על טיעון, מסיר את כל אלה ועונה לך לבסוף ממקום חשוף, פגיע, אמיתי, רק מתוך ידיעה כי את כבר מכירה את התשובה וכל מטרתך היתה לעזור לי לגבש אותה גם עבור עצמי.

זה ההסבר היחיד לכך שאת ממלאת את מחשבותיי מבלי להשתלט על מחשבותיי; יוצרת בי כמיהה מבלי לכלות את נפשי עקב אותה כמיהה; שולטת במעין שלט רחוק על האיזון הפנימי שלי באופן שגורם לו להתחדד עד קצה קצהו של הקצה, אולם להישאר בצד הטוב של הדברים. נכון שבסופו של דבר אני עצמי עושה את כל אלה, אולם אני מרגיש את הדחיפות הקטנות שלך לכיוון הנכון בכל פעם שאת מרגישה-יודעת שאני עתיד לסטות ממנו.

זה ההסבר היחיד לכך שמתפתח בי סוג של רגש, אותו אני לא ממש יודע להסביר, ולכך שאני לא נלחם בו או מנתח אותו לעייפה כהרגלי.

טוב, תמיד האמנתי בפיכשפות... 😄