הבלחי מחשבות

לא האמנתי.
אני מודה בפה מלא, פשוט לא האמנתי.

ידעתי שהיא מיוחדת, שהיא כובשת;
ידעתי שיש לה גישה כזו לאנשים, לחדור להם מתחת לעור, לנשמה;
ידעתי שהיא יודעת לומר תמיד את המילה הנכונה, במשקל המתאים, באופן ששומר אותך במקום שהיא רוצה;
ידעתי שהיא יודעת לנהל את הסיטואציה הזו, בה כרוכים אחריה ערב רב של אנשים, כשהיא יודעת להעניק לכל אחד מאלה תחושה שהוא מיוחד ויחיד, ולו לרגע קט ובודד;
ידעתי שהמכלול הזה, כמכלול, עושה לה נעים במקומות שונים וברגעים מסוימים;
ידעתי שהיא אוהבת להתקרב לאש, ללכת עד לגבול הלהבה, ואז למתוח את זה עוד קצת מעבר;
ידעתי שמעבר לכל המכאניות הזו יש בה רגש, המון רגש, אשר נשמר תחת שליטה, המון שליטה;
ידעתי גם מתי החיוכים שלה מהלב ומתי הם לא;

אבל לא ידעתי – שהיא מלכת העולם. פשוט כך – מלכת העולם.

ואז ראיתי אותה מנהלת את העולם, כובשת;
חודרת, נלחמת, מגדלת, מטפחת, גוערת, מלטפת, חובקת, בוערת, בועטת;
מניעה, בונה, נותנת, לוקחת, מאגדת, מפרזת, מרכיבה, מפרקת –
וראיתי אותם מקשיבים, מונעים, נותנים, מנסים – כל כך מנסים.
והכל עבורה, בשמה - מלכת העולם.

הידיעה הזו למען האמת לא הפליאה אותי. היא הוסיפה לי אמנם אינפורמציה, אינפורמציה מעניינת אפילו, אבל היא לא חידשה לי משהו שלא ידעתי אודות מלכת העולם הזו, שכן בלי לשים לב הבנתי שמלכת העולם היא היתה למעשה כבר הרבה קודם, רק שהזמן האישי-פרטי שלי להכיר בכך, הגיע כנראה רק עכשיו.

כל מדען מתחיל חולם להמציא משהו חדש. מה שאותם מדענים פשוט לא מבינים, זה שאותו "דבר חדש" כבר היה שם קודם, מימים ימימה, בעוד שהמדענים עצמם פשוט לא יכלו לשים לב לכך.
אכן, היא מלכת העולם וכך היתה תמיד. אני, כסיל אוויל שכמותי, רק כשלתי מלראות.

אוהב אותך, מלכת העולם.